חיים כאן ועכשיו

תקציר: מאמר זה בוחן את אשליית הזמן והמרחב; מסביר מדוע נדמה כי איננו חיים כאן ועכשיו ואיך ניתן להרפות אל תוך הכאן ועכשיו ברבדים שונים ולגלות שלמעשה אנו תמיד נוכחים.

טבעם, מהותם ואופן קיומם של זמן ומרחב נחקרו לאורך השנים על ידי מדענים, פילוסופים ואנשי דת ועד היום אין הסכמה על נושאים אלו.
גישה אחת, אשר מיוצגת בין היתר על ידי המדען סר אייזק ניוטון, טוענת כי זמן ומרחב קיימים באופן קבוע ובלתי תלוי באירועים (זמן) או אובייקטים (מרחב) אשר קורים/נמצאים בתוכם.
גישה אחרת, אשר מיוצגת בין היתר על ידי המתמטיקאי/פילוסוף גוטפריד לייבניץ והפילוסוף עמנואל קנט, אשר טוענת כי זמן ומרחב אינם מיכלים שבתוכם מתרחשים אירועים (זמן) ועצמים קיימים (מרחב) ואינם יישויות בפני עצמם, אלא מבנים אינטלקטואליים שבעזרתם אנשים מארגנים את חוויותיהם: מסדרים ברצף ומשווים אירועים (זמן) וממקמים עצמים ובוחנים את הקשרים בין עצמים אלו (מרחק וכיוון).

הסופרת האנגליה, אוולין אנדרהיל, אמרה "המיסטיקן חי, היכן שהפילוסוף מנחש ומתווכח", כלומר המיסטיקן בודק את הדברים בחוויה הישירה שלו, ללא תיווך של חשיבה.

כתינוקות, כשעדיין לא למדנו שפה, מילים והגדרות; כשעדיין לא לימדו אותנו דבר, חווינו הכל בצורה שונה לגמרי.
מושגים כגון זמן, עבר, הווה, עתיד, עכשיו, מרחב, כאן, שם וכד' לא היו קיימים עבורנו.
כשאת/ה שמ/ה את כל המושגים הללו בצד, מה נשאר?  נסה/י להשאר בחוויה הישירה שלך, כלומר בלי להסתמך על מילים, חשיבה והגדרות.

בחוויה הישירה שלנו, מעולם לא חווינו דבר מחוץ לכאן ועכשיו.
גם כשכביכול היינו במקום אחר מהמיקום הנוכחי, בחוויה הישירה שלנו המקום ההוא היה כאן. גם כשבמחשבותנו אנו נודדים למקום אחר, עבורנו המקום האחר הזה נחווה כאן. היכן מתרחשת החוויה החושית הישירה של אובייקטים שהינם כביכול נפרדים ורחוקים מאיתנו? כאן! למעשה, היכן מסתיים "כאן" ומתחיל "שם"? היכן נמצא הגבול? (נסה/י למצוא את הגבול בחוויה הישירה שלך, כלומר בלי להסתמך על החשיבה, בלי להשתמש במילים והגדרות).
גם חוויות שכבר הסתיימו, ברגע התרחשותן, עבורנו הן התרחשו עכשיו. גם כשאנו נזכרים וחווים מחדש חוויות שנחוו בעבר, הזכרון של החוויה נחווה עכשיו (האם הזכרון זהה בודאות לחוויה המקורית האמיתית או שאנו חווים חוויה חדשה כרגע?). גם כשמחשבותנו נודדות אל העתיד, הדמיון של חוויה עתידית, נחווה עכשיו.
עבר, עתיד וזמן (=מרווח בין שני אירועים) אינם חוויה ישירה שלנו, הם רעיון שנוצר על ידי החשיבה ומתקיים רק במחשבות. בשביל לחוות זמן (=מרווח בין שני אירועים), אנו צריכים לחשוב על אירוע שאינו קורה עכשיו ועל ידי כך ליצור תחושה של זמן, בין אותו אירוע במחשבותנו לבין עכשיו.
היכן מסתיים העבר ומתחיל ההווה? היכן מסתיים ההווה ומתחיל העתיד? היכן נמצא הגבול? נסה/י למצוא את הגבול בחוויה הישירה שלך, כלומר בלי להסתמך על החשיבה, בלי להשתמש במילים והגדרות.

אם בחוויה הישירה שלנו מעולם לא חווינו דבר מחוץ לכאן ועכשיו, מדוע איננו מחוברים לחוויה הזו? למה נראה שאנו כל הזמן בעבר/בעתיד/בכל מקום אחר, רק לא כאן ועכשיו?
לשאלה זו תשובות ברמות שונות ותרגולים שונים שיכולים לעזור לנו להתחבר למציאות של כאן ועכשיו.

אנו מהופנטים על ידי המחשבות שלנו ומחשבותנו אינן עוסקות בכאן ועכשיו
מחשבותנו בדרך כלל נודדות לעבר ולעתיד, במה שקרה והיה ובמה שעדיין איננו ולא קרה ואולי אף פעם לא יהיה או יקרה.
עבור מחשבותנו ההווה הינו נקודה מזערית בזמן, בין העבר והעתיד האינסופיים. כשעושה רושם שמחשבותנו עוסקות בהווה, הן מבטאות פרשנות שלנו למה שקורה כרגע, ועל ידי כך מנתקות אותנו מהחוויה הישירה של הרגע הזה ומהמציאות שקורית כרגע (ראה/י מאמר חזרה למציאות, חלקו של המאמר שמתחיל במילים "אין אף מחשבה שהינה האמת האבסולוטית").
במחשבותנו אנו זהים לגוף הזה ואנו זזים ממקום למקום. עבור מחשבותנו, "כאן" זה מרחב קטן, שמכיל את הגוף הזה וכמה אובייקטים בסביבתו הקרובה, בתוך מרחב אינסופי ו"שם" זה כל מה שלא כאן.

בוא/י נבחן זאת ונעמיק אל תוך הכאן ועכשיו ברובד המנטלי.
בעיניים עצומות, קח/י כמה נשימות עמוקות. שימ/י לב לנשימה, לאוויר שנכנס ויוצר מהגוף.
הסתכל/י עם המבט ישירות קדימה (כשאנו חושבים על העבר והעתיד, המבט נוטה לנוע לצדדים).
התבוננ/י עתה במחשבותיך. תבחנ/י כל מחשבה שעולה:
האם היא עוסקת בעבר או בעתיד? האם היא מתבססת על זכרון (עבר) או דמיון (עתיד)? האם הזכרון/דמיון יוצרים מקום אחר? האם המחשבה הינה פרשנות שלי למה שקורה כרגע?
תוכן המחשבות אינו מעניין כרגע. רק האבחנה: עבר/עתיד, זכרון/דמיון/פרשנות.
מרגע שנעשתה האבחנה, אין לך עניין יותר באותה מחשבה. היא תעלם מעצמה כיוון שאינך מתנגד/ת אליה, מתעניינ/ת בה או עושה ממנה סיפור.
לאחר מספר דקות, הפסיקי עם האבחנה הזו, אך המשכ/י להתבונן במחשבות. הנח/י לכל מחשבה לעלות, להשאר זמן מה ולהתמוסס מעצמה.
מאין הן באות? לתוך מה הן מתמוססות? שימ/י לב לשקט ולמרחב שבין המחשבות. הרפה/י אל תוך השקט/מרחב הזה. שימ/י לב לתחושת הנוכחות.
לאחר מספר דקות, בדק/י האם המחשבות מפריעות לתחושת הנוכחות?

תרגול זה עוזר לראות עד כמה מחשבותנו עוסקות במה שאינו קורה כרגע ואינו אמיתי; לרופף את כח ההפנוזה של המחשבות; להרפות אל תוך המציאות של כאן ועכשיו ולגלות את המרחב הפתוח של התודעה, שבו המחשבות מופיעות כעננים בשמים, אך אינן משפיעות על השמים של התודעה.

מנקודת המבט של מחשבותנו הכאן ועכשיו אינו חשוב והינו משעמם או לא נעים.
מנקודת מבט זו נראה כי שום דבר לא קורה כאן ועכשיו ותמיד יש משהו אחר יותר חשוב. משהו שצריך להעשות. בעיה שצריך לפתור… האם זה נכון?

רק כאן ועכשיו ניתן לפעול וליצור שינוי. איננו יכולים להשפיע על מה שכבר קרה, לא משנה כמה פעמים נזכר ונשכתב את אירועי העבר במחשבותנו. שימ/י לב שהזכרון שלנו לגבי העבר אינו מדוייק וכולל כבר פרשנויות, סיפורים ודרמות שאינם קשורים למציאות, אך גורמים פעמים רבות לסבל וקושי מיותרים. האם את/ה רוצה לבזבז את הרגע הזה במחשבות על העבר?
הדרך היחידה ליצור שינוי הינה לפעול עכשיו. פעולות אינן קורות במחשבותנו, הן נעשות עכשיו.
דאגות אינן פותרות בעיות. אם ניתן לעשות משהו לגבי בעיה מסויימת, עדיף להחליף מחשבה בעשייה ואם לא ניתן לעשות משהו לגבי בעיה מסויימת, מה הטעם לדאוג?

בעיות צריכות עבר/עתיד/זכרון/דמיון/פרשנות, אך האם באמת יש בעיה כרגע?
אנו מאמינים בקלות למחשבות שטוענות שיש בעיה שדורשת פתרון או שיש משהו שאינו בסדר בחיינו או בנו.
בפעם הבאה שעולה מחשבה על בעיה או על משהו שאינו בסדר, במקום להאמין באופן אוטומטי למחשבה הזו, אמת/י את המחשבה הזו מול החוויה הישירה של הרגע הזה.
שאל/י את עצמך "מה הבעיה כרגע?" או "מה לא בסדר כרגע?", נסה/י למצוא בעיה או משהו לא בסדר בחוויה הישירה שלך, בלי להסתמך על מילים, חשיבה, זכרון, דמיון או פרשנות.
אנו תמיד יכולים להתמודד עם המציאות שקורית כרגע. מה שגורם לקושי וסבל זה הניסיון להתמודד עם בעיות שמומצאות על ידי החשיבה.
בעיות לגבי מה שקרה (זכר/י שהזכרון שלנו לגבי העבר אינו מדוייק וכולל כבר פרשנויות, סיפורים ודרמות שאינם קשורים למציאות, אך גורמים פעמים רבות לסבל וקושי מיותרים) ובעיות שעדיין לא קרו וסביר להניח שגם לא יקרו, קיימות רק במחשבותנו.

כל החיים קורים כאן ועכשיו. כל עוד אנו מאמינים למחשבותנו ששום דבר לא קורה כאן ועכשיו ויש משהו אחר יותר חשוב במחשבותנו, איננו פנויים לחוות את החיים שקורים כרגע. איננו יכולים להנות מהחיים במלואם. אברהם היקס אמר: "חיים מאושרים הם מחרוזת של רגעים מאושרים, אך רוב האנשים לא מאפשרים רגע מאושר כי הם עסוקים בלהשיג חיים מאושרים".
למעשה כל מה שאנו מחפשים (שקט, אהבה, אושר וכד') נמצא כבר כאן ועכשיו, אך כל עוד אנו מהופנטים על ידי מחשבותנו ומאמינים להם (שנחווה שקט/אהבה/אושר בעתיד, רק כאשר החיים שלנו יהיו תואמים לרעיונות שיש לנו לגבי איך החיים שלנו צריכים להיות על מנת שנוכל לחוות שקט/אהבה/אושר), איננו יכולים לחוות זאת.
כל עוד יש לנו התנגדות לחיים שקורים כאן ועכשיו ורצון שהחיים יהיו אחרים ממה שהם כרגע, איננו יכולים לחוות את השקט/אהבה/אושר שנמצאים כאן כרגע, כי אנו חווים את חוסר השקט שנובע מההתנגדות, את הניתוק מהרגע הזה שמונע תחושה של חיבור ואהבה, את חוסר שביעות הרצון שנובע מתשוקה למשהו אחר וממסך על תחושת האושר.

בוא/י נבחן זאת ונעמיק אל תוך הכאן ועכשיו ברובד הפיזי/אנרגטי/רגשי:
בעיניים עצומות, קח/י כמה נשימות עמוקות. בנשימה פנימה מלא/י את כל הגוף בתשומת ליבך. בנשיפה החוצה הרפה/י את הגוף.
התבוננ/י והפתח/י לחוות את מה שקורה כרגע. היה/י כמרחב פתוח שמאפשר לכל מחשבה/תחושה/רגש לעלות, להשאר זמן מה, לעשות מה שהם צריכים, ולהתמוסס מעצמם.
חווית הכאן ועכשיו הינה ראשונית, ללא מילים.
בהתחלה התייחס/י למחשבות כצלילים נטולי משמעות, כרעשי רקע, כאילו אינך מבינ/ה אותם, כי עדיין לא למדת את שפתם. לאחר זמן מה התייחס/י למחשבות כתזכורות שעולות בתוך התודעה אך אינן דורשות תגובה כרגע (כמו החלונות הקטנים שקופצים בתחתית הימנית של המחשב, כל פעם שקורה משהו, רואים אותן בזוית העין, אך רובן אינן דורשות תגובה).
השאר/י עם החוויה הראשונית של החושים, התחושות והרגשות, ללא מילים, ללא הגדרות.
אין צורך לעשות סיפור משום דבר. אין צורך להבין שום דבר. אין צורך להגיב.
פשוט להיות.
לשים לב, לנשום אל תוך התחושות והרגשות, להכיל אותם, להרגיש אותם, להרפות לתוכם.
אם יש תחושה/רגש שאינם נעימים לך, היה/י סקרנית לגביהם, תנ/י לתשומת ליבך לצלול אל תוך התחושה/רגש, כמו מבט רנטגן שחודר אל תוך התחושה/רגש או כמו מיקרוסקופ שמאפשר לראות ולחוות את התחושה/רגש ברמת התאים ובין התאים.
לאחר מספר דקות, אם את/ה עדיין חווה חוסר נוחות, שאל/י את עצמך: "מה אני מתנגד/ת להרגיש/לחוות?", אפשר/י לתחושה/רגש הללו לעלות לפני השטח ותנ/י לתשומת ליבך לצלול אל תוך התחושה/רגש.
לאחר מספר דקות, שימ/י לב לתחושתך הכללית. מה קורה כשאני פתוח/ה לחוות את הרגע הזה במלואו? איני מתנגד/ת לדבר? איני רוצה דבר אחר?
שימ/י לב לתחושת הנוכחות. בדק/י האם המחשבות/תחושות/רגשות מפריעות לתחושת הנוכחות?

תרגול זה עוזר להרחיב את תשומת הלב, שבדרך כלל מהופנטת על ידי המחשבות, לחוויה הכלל חושית; לחזור לחוויה ראשונית של הרגע הזה ללא מילים והגדרות; לשחרר התנגדויות לחוויות שבדרך כלל מוגדרות על ידנו כלא נעימות; לגלות את הרווחה והנינוחות שמלווים את ההרפיה אל תוך הרגע הזה ואת השקט/אהבה/אושר שנמצאים כאן כבר עכשיו.
שימ/י לב שדברים אלו נחווים בצורה אחרת ממה שאנו מדמיינים אותם: נגלה שקט בכך שאין התנגדות למה שקורה כרגע. נגלה אושר בכך שאין השתוקקות לדבר אחר. נגלה אהבה/אחדות בכך שאין נתק מהחוויה הישירה של הרגע הזה.
ניתן לתרגל גישה זו של פתיחות לחיים שקורים כאן ועכשיו בכל רגע בחיים.
להרחבה בנושא ותרגול נוסף ניתן להשתמש בקובץ האודיו של מדיטציית התבוננות ונוכחות ברגע הזה ולקרוא את המאמר "עולם הרגש".

זהותנו כאישיות נפרדת (בעלת סיפור חיים, עבר ועתיד) זקוקה לזמן ומרחב כדי להתקיים
יש התנגדות גדולה לחיים כאן ועכשיו כיוון שמנקודת המבט של זהותנו כאישיות נפרדת, חיים כאן ועכשיו שקולים למוות… האם זה נכון?
בוא/י נבחן זאת ונעמיק אל תוך הכאן ועכשיו ברובד הרוחני:
בחוויה הישירה שלי את עצמי ושל הרגע הזה, ללא עבר, מה נשאר? הנח/י לכל תשובה מילולית או מחשבה שעולים והשאר/י עם החוויה הישירה שלך.
בחוויה הישירה שלי את עצמי ושל הרגע הזה, ללא עתיד, מה נשאר? הנח/י לכל תשובה מילולית או מחשבה שעולים והשאר/י עם החוויה הישירה שלך.
בחוויה הישירה שלי את עצמי ושל הרגע הזה, ללא זמן, מה נשאר? הנח/י לכל תשובה מילולית או מחשבה שעולים והשאר/י עם החוויה הישירה שלך.
בחוויה הישירה שלי את עצמי ושל הרגע הזה, ללא ההפרדה בין כאן ושם, מה נשאר? הנח/י לכל תשובה מילולית או מחשבה שעולים והשאר/י עם החוויה הישירה שלך.
בחוויה הישירה שלי את עצמי ושל הרגע הזה, ללא מרחב, מה נשאר? הנח/י לכל תשובה מילולית או מחשבה שעולים והשאר/י עם החוויה הישירה שלך.
מה נשאר?…
שאלות אלו מביאות לחוויה הישירה שלך את עצמך כפי שאת/ה באמת: אני קיימ/ת, אני מודע/ת, אין הפרדה ביני לבין "שאר העולם", איני חסר/ה דבר; ולחוויה של השקט/אושר/אהבה שנלווים לכך.
להרחבה בנושא זה מומלץ לקרוא את המאמר "מי אני?".

בחוויה הישירה שלנו אין עבר ועתיד. אין זמן. אין הפרדה של המרחב לכאן ושם. אין אפילו מרחב.
בתרגולים לעיל אנו מתחילים כאובייקט נפרד בתוך ארבעת המימדים של מרחב וזמן. אובייקט שנמצא ונע במרחב, בעל תאריך התחלה, זמן קיום ותאריך תפוגה.
כאובייקט נפרד אנו מושפעים מזמן ומרחב ונראה שכל דבר מפריע לנו להיות נוכחים ומודעים. כל מחשבה מהפנטת וכביכול ממסכת את הכאן ועכשיו. כל תחושה/רגש/אירוע שאינם תואמים את מחשבותנו לגבי מה צריך לקרות, מעלה התנגדות (שנחווית ככיווץ) שגורמת לנו "לברוח" מהכאן ועכשיו אל תוך מחשבותנו.
בתרגול הראשון על ידי ההתבוננות במחשבות, רופפנו את מימד הזמן שמתקיים רק במחשבותנו וגילינו את מרחבי התודעה. התקרבנו למציאות של כאן ועכשיו. פתאום חווינו תחושה של מודעות ונוכחות.
בתרגול השני, על ידי פתיחות לכל מחשבה, תחושה ורגש, העמקנו אל תוך הכאן ועכשיו וחווינו תחושה עמוקה יותר של מודעות ונוכחות. צללנו אל תוך כל כיווץ (=התנגדות) וכשהכיווץ השתחרר הרגשנו התרחבות, מרחב, חלל.
ראינו בשני התרגולים הללו שכשאנו מאפשרים למחשבות, רגשות, תחושות וחוויות חושיות לעלות, להיות ולהתמוסס מעצמם, הם לא מפריעים לנו להיות כאן ועכשיו. עצם העובדה שאנו חווים אותם, מעידה על הנוכחות והמודעות שלנו.
בתרגול השלישי, כשבדקנו מה נשאר בחוויה הישירה שלי את עצמי ושל הרגע הזה ללא זמן ומרחב, העמקנו עוד יותר אל תוך הכאן ועכשיו, אל תוך עצמנו, כפי שאנו באמת.
גילינו שאנו כנוכחות/מודעות, קדומים יותר מזמן ומרחב. איננו מושפעים מזמן ומרחב. זמן ומרחב עולים בתוכנו והננו מודעים אליהם:
זמן עולה בתוכנו, עם כל מחשבה שעוסקת בעבר או בעתיד ועם כל זכרון/דמיון שעולים בתוכנו. כל מחשבה כזו גם מעלה בתוכנו זהות בעלת סיפור חיים, עבר ועתיד, זהות שתלויה בזמן. כשאנו בוחנים בחוויה הישירה שלנו את עצמנו, ללא עבר/עתיד/זמן, מה נשאר? אנו מגלים שהזהות הזו איננה ומה שנשאר זו נוכחות/מודעות. אנו מגלים שאיננו הזהות הזו, אנו מודעים אליה כשהיא עולה בתוכנו.
כשאנו מתבוננים במחשבות ומניחים להם, תחושת הכיווץ המנטלי (שנוצרת עקב ההתעסקות הבלתי פוסקת במחשבות) משתחררת ואנו חווים תחושה של מרחב מנטלי. מרחב זה נחווה ביחס לתחושת הכיווץ שהשתחררה. כמו כן, אנו פתאום יותר מודעים לחוויות החושיות, תחושות ורגשות שעולות בתוכנו ובתוך ה"מרחב" – תחושת המרחב כאן מתקבלת מכך שנראה כי קיים מרחק בין תחושות שנחוות בתוך הגוף לבין חוויות חושיות של דברים אשר מתרחשים מחוץ לגוף.
כשאנו משחררים את ההתנגדות שלנו לחוויה של הרגע הזה והננו פתוחים לחוות כל חוויה חושית, כל תחושה, כל רגע – הכיווצים השונים בגופנו (שנוצרו עקב ההתנגדות לחוות את הרגע הזה במלואו) משתחררים ואנו חווים תחושה של מרחב. תחושה של מרחב זה נחווית ביחס לתחושת הכיווץ הקודמת. ללא תחושת הכיווץ קודם לכן, לא היינו חווים את תחושת המרחב. ללא תחושת המרחב, לא היינו חווים את תחושת הכיווץ. כלומר תחושת המרחב אינה קיימת אבסולוטית בפני עצמה, היא תלויה בתחושת הכיווץ. אנו מודעים גם לתחושת המרחב שעולה בתוכנו כשאנו מרפים וכיווצים שונים משתחררים, וגם לתחושת המרחב שנעלמת כשאנו מתנגדים ומתכווצים.
כשאנו בוחנים בחוויה הישירה שלנו את עצמנו ושל הרגע הזה, ללא ההפרדה בין כאן ושם, מה נשאר? אנו מגלים שבחוויה הישירה שלנו, אין הפרדה בין חוויות שקורות כאן בתוכנו לעומת חוויות שקורות שם והינן חיצוניות לנו; הכל קורה בתוכנו – אין מרחק ביננו לבין החוויות שנחוות בתוכנו, הכל נחווה בצורה מאוד אינטימית בתוכנו.
כשאנו בוחנים בחוויה הישירה שלנו את עצמנו ושל הרגע הזה, ללא מרחב, מה נשאר? אנו חווים שינוי מאוד מעודן בתחושת הנוכחות/מודעות, שקשה "לשים עליו את האצבע" או לבטא אותו במילים. אנו מבינים אינטואיטיבית שמעולם לא חווינו מרחב אבסולוטי, אשר קיים בפני עצמו; אלא חווינו רק תחושה של מרחב ביחס לתחושה של צמצום המרחב, לדוגמא כאשר יצאנו ממקום סגור, כאשר תחושה של כיווץ בגוף השתחררה וכד' או כמשהו שמפריד בין עצמים שונים או תחושות וחוויות חושיות שונות.

בחוויה הישירה שלנו, אנו תמיד קיימים, נוכחים ומודעים. אין דבר שיכול למנוע זאת מאיתנו. גם הדברים שכביכול מונעים מאיתנו להיות בתחושה של נוכחות ומודעות, אנו עדיין מודעים אליהם וחווים אותם. עצם המודעות לקיום דברים אלו, מעיד על הקיום, נוכחות ומודעות שלנו.
מנקודת המבט של מחשבותנו, מנקודת המבט של הזהות הנפרדת – לחיות כאן ועכשיו זה מאמץ גדול מאוד, זו משימה בלתי אפשרית. זה לא טבען, נהפוך הוא – טבען של המחשבות לנדוד קדימה ואחורה בזמן או להתנתק מהחוויה הישירה של הרגע הזה על ידי פרשנות מנטלית והזהות הנפרדת איננה כאן ועכשיו, היא מתקיימת רק בזמן ובמרחב.
מנקודת המבט שלנו כנוכחות/מודעות, לחיות כאן ועכשיו זה טבענו, דבר אשר קורה מעצמו ללא מאמץ. אין בכלל אפשרות אחרת, כי זמן ומרחב אינם קיימים בחוויה הישירה שלנו.
בחיים כאן ועכשיו, אנו מבינים שזמן ומרחב הינם מבנים אינטלקטואליים שנועדו לשרת אותנו כשהם נחוצים (לדוגמא: כדי לקבוע פגישה בזמן ומקום מסויימים), אך לא נועדנו לשרת את המבנים הללו (התעסקות אובססיבית בעבר ובעתיד וכד') ולכן אנו בוחרים להשאר עם החוויה הישירה שלנו, במקום להאמין לכל מחשבה ולהתנתק מהחוויה הישירה הזו.
בחיים כאן ועכשיו, איננו מנסים להפסיק את מחשבותנו או לחיות כאן ועכשיו כזהות נפרדת – זו משימה בלתי אפשרית!
בחיים כאן ועכשיו, אנו פשוט מרפים אל תוך המציאות, אל תוך החוויה הישירה של עצמנו כנוכחות/מודעות וחווים את הרגע הזה במלואו.

 

סדנת מדיטציה ומודעות מרוכזת בנושא "חיים כאן ועכשיו" תתקיים ביום שבת, 24/09/2016, 10:00-17:00, בסטודיו פשוט יוגה בחיפה.

את הנושאים שהוזכרו במאמר זה ניתן גם ללמוד בקורס מדיטציה ומודעות, סדנאות מדיטציה ומודעות ובמפגשים אישיים של מדיטציה ומודעות, מודעות רגשית וריפוי רגשי ומי אני?.