תקציר: המאמר מתעד בצורה כתובה ומצולמת את חוויות ותובנות מסע גוף נפש להרי הפינדוס בצפון מערב יוון 12-18/10/14, שיצא כשיתוף פעולה של חברת היעד הבא ופשוט יוגה, בהדרכת לביא סגל ומעין צח, עם קבוצה של 18 מטיילים ושילב טרקים, יוגה, מדיטציה ושיחות העשרה על הדברים שחשובים באמת.
כמובן שאת החוויה האמיתית לא באמת ניתן לתעד במילים ואפילו לא בתמונות וסרטים, אך אפשר לנסות.
כשחום הקיץ פינה את מקומו לצינתו העדינה של הסתיו ויערות הדולב העתיקים של הרי הפינדוס (Pindos) ענדו על עצמם גווני שלכת מרהיבים, הנחנו בצד את טרדות היום-יום, ארזנו תרמילים ויצאנו עם קבוצה קטנה של שוחרי אושר ושלווה למסע נדודים חוויתי בחבל זגורוכוריה ("מאחורי ההרים" בשפת המקום) הפינה הצפונית מערבית של יוון.
נפגשנו ב 12/10, ב 3:00 לפנות בוקר בשדה התעופה של נתב"ג, שני מדריכים ו 18 מטיילים שרובנו לא הכרנו אחד את השני, מעבר למפגש קבוצה קצר שהתקיים כשבועיים קודם לכן בסטודיו פשוט יוגה. לאחר טיסה קצרה נחתנו טרוטי עיניים בסלוניקי; בעת איסוף הכבודה גילינו שהמזוודות של שתי מטיילות ושל המדריך שלנו לביא סגל לא הגיעו עמנו ליעד (זו הזדמנות לתרגל אי אחיזה non attachment או שחרור, אמר לביא בחיוך, מפגיש את המציאות של הרגע עם התרגול הרוחני התיאורטי); פגשנו את המדריך המקומי שלנו מאקיס, שדאג לברר מה עלה בגורל המזוודות הללו ולדאוג שהן יתאחדו עם בעליהן בהקדם האפשרי ויצאנו בנסיעה מערבה לאזור כפרי זגוריה.
בדרכנו עצרנו בעיר יואנינה (=עירו של יוחנן הקדוש ביוונית), שהינה העיר הראשית במחוז אפירוס, שוכנת 450 קילומטר צפונית-מערבית לאתונה, על גדותיו של אגם פאמבוטיס. יואנינה נראית כמו שילוב של עיר יוונית סואנת, עם עכו העתיקה (האזור של בית הכנסת) ועיירה שוויצרית (האזור של האגם).
ביואנינה ארגנו לנו סיור מודרך בבית כנסת המקומי. אשת הקהילה היהודית המקומית סיפרה לנו בעברית עם מבטא יווני כבד על ההיסטוריה של בית הכנסת, הקהילה היהודית של יואנינה, מה קרה לקהילה הזו במהלך השואה (הם שהחשיבו את עצמם ליוונים מיואנינה, לא יהודים אשכנזיים ולא יהודים ספרדים, הופתעו שהנאצים התייחסו אליהם כיהודים לכל דבר), כמה מעט מהם שרדו את השואה, איך מתנהלים חיי הקהילה שלהם כיום (הם הזמינו את יוצאי יואנינה מכל רחבי העולם להגיע ליואנינה בחגי תשרי כדי שיהיה מניין לתפילות) ושהקהילה שלהם נכחדת, כיוון שהילדים כבר לא רוצים לגור ביואנינה אלא עוברים לערים הגדולות.
הסיפור על קהילת יואנינה היה מרגש, נוגע ללב והעלה דמעות לעיניי.
לאחר הסיור בבית הכנסת צעדנו לאורך אגם פאמבוטיס ואכלנו במסעדה על גדותיו של האגם.
לאחר ארוחת צהריים המשכנו בנסיעתנו לאזור כפרי הזאגוריה. הורדנו את הציוד שלנו במלון מקומי בכפר Vitsa ויצאנו לצעידה קצרה בשבילים עתיקים באזור הכפר Vradeto.
בשרידי מנזר עתיק, בתצפית על נוף עוצר נשימה, לבקשת אחת המטיילות להנחיה של מדיטציה, תרגלנו רגע של עצירה, דקה של דומיה והפניית הקשב ותשומת הלב אל החוויה הישירה של הטבע סביבנו. לאחר התרגול, מטיילת אחרת ציינה בפני שזה מדהים שתרגול כל כך פשוט וקצר מביא לכזה שקט.
ואני שתהיתי בליבי בימים לפני המסע, מתי נשלב את התרגולים השונים, שמחתי על התזכורת להבנה הפשוטה, שבכל רגע החיים מאותתים לנו מה נדרש מאיתנו, לעיתים כאינטואיציה בתוכנו ולעיתים הם מדברים אלינו דרך האנשים סביבנו, לדוגמא דרך המטיילת שאמרה שנקודת התצפית הזו מתאימה לתרגול מדיטציה.
בערב חזרנו למלון המקסים שלנו בכפר Vitsa, מעין גרסה יוונית לצימר הישראלי. שתינו יין בנדיבות ואכלנו אוכל יווני ביתי וטעים (סלט יווני, סלט של עגבניות ומלפפונים חתוכים קלות – סלט זה חזר על עצמו בגרסה זו או אחרת לאורך כל הארוחות, לעיתים בתיבול שמן זית וזעתר, לעיתים עם גבינה או בצל, מאוד שונה מה"סלט היווני" שאנו מכירים בארץ. פשטידה מקומית של בצק, עלים ירוקים כגון מנגולד/תרד/ירק מקומי שדומה להם – מאכל מקומי שחזר על עצמו לאורך כל הטיול בגרסאות שונות. תבשיל אורז ופלפל ועגבניה ממולאים לטבעוניים/צמחוניים. מנה בשרית ותבשיל אורז לקרנבורים.
בכל המאכלים היוונים משתמשים בהמון שמן זית ולאור כמויות המלח ניתן להסיק שהטבחים הינם מאוהבים דרך קבע).
לביא האיר את תשומת ליבנו לכמה אנשים דרושים בשביל להביא לשולחננו כזו ארוחה (האנשים שגידלו את המזון, האנשים שהובילו את המזון ממקום למקום, המארחים שלנו שהכינו את המזון וכד') והזכיר לנו כמה חשוב עבור האושר שלנו להיות בהכרת תודה. הוא דיבר על כך שמערכת העצבים שלנו אינה בנויה לאושר, כיוון שמכורח ההשרדות אנו צריכים לבחון כל הזמן מה לא בסדר ומה יכול להשתבש (דבר שמביא אותנו למוד של תלונה) ולכן עלינו לתרגל דברים שונים כגון הכרת תודה כדי לחוות אושר.
אני, שמאמינה, חווה וכותבת מאמרים על כך שהאושר/שלווה/אהבה הינם בבסיס מהותנו, לרגע עצרתי במקומי והרהרתי בדבריו. נזכרתי ודיברתי על כך שמערכת העצבים האוטונומית שלנו מורכבת משתי תת מערכות, מערכת העצבים הסימפטטית (פועלת לתגובות מיידיות באדם במצבי לחץ, חירום ומתח, ומכינה את הגוף למאבק או נסיגה בהתאם לתגובת הילחם או ברח. כמו כן, היא מעכבת את פעולות התת-מערכת המנוגדת לה – מערכת העצבים הפאראסימפתטית) ומערכת העצבים הפאראסימפתטית (אחראית לפעולות הרגעה ושימור כשהגוף נמצא במנוחה. כמו כן, היא מעכבת את פעולות התת-מערכת המנוגדת לה – מערכת העצבים הסימפתטית).
אכן, כשמערכת העצבים הסימפטטית מופעלת, איננו יכולים לחוות את האושר/שלווה/אהבה שהינם בבסיס מהותנו, כי אנו עסוקים בהשרדות של לחימה או בריחה, אך כשמערכת העצבים הפאראסימפתטית מופעלת, החוויה הזו זמינה לנו. לכן תרגולים שמפעילים את המערכת העצבים הפאראסימפתטית כגון יוגה, מדיטציה, הכרת תודה וכד' עוזרים לנו לחוות את האושר/שלווה/אהבה שהינם בבסיס מהותנו.
זו היתה דרך הסתכלות חדשה עבורי, השראה של הרגע, עקב הדיאלוג עם לביא.
בסוף השיחה הקצרה, קבענו שיעור יוגה ב 7:00 בבוקר, בכיכר הכפר, מתחת לעץ הדולב והלכנו לישון עייפים (הרי דילגנו על שנת הלילה עקב הטיסה), שבעים, מבושמים ומרוצים.
בכפרי הזאגוריה שותלים עץ דולב במרכז הכפר (עץ זה מסמל משפחתיות ונועד ללכד את כל אנשי הכפר), סביבו בונים את כיכר הכפר וסביב הכיכר נבנה שאר הכפר.
את תרגול היוגה היומי שלנו עשינו בבקרים בכיכר הכפר, בכפרים השונים שישנו בהם, ליד/מתחת לעץ הדולב מול נופים משגעים. עם הימים שעברו הכינוי למקום התרגול הפך ל"דולביה".
גילנו להפתעתנו שב 7:00 בבוקר ביוון, בתקופה הזו של השנה, עדיין חושך מצריים וקור כלבים. השמש היתה זורחת במהלך התרגול והנופים היו מתגלים לאיטם עם הזריחה.
בתקופה זו של השנה כפרי זאגוריה כמעט נטושים מתושביהם. רב הזמן היינו לגמרי לבד בכיכר הכפר, מלבד הכלבים. מידי פעם היו עוברים ילדים בדרכם לבית הספר או תושבים שעושים את ריצת הבוקר שלהם, תמיד מופתעים לגלות אותנו שם, לרגע עוצרים ומתבוננים ואולי רואים תרגול יוגה בפעם הראשונה בחייהם. היה שקט וציוץ של ציפורים לאורך התרגול ואוויר הרים צלול.
אחת המטיילות כתבה: "נהנתי מאוד לפתוח את הבוקר בתרגול יוגה קבוצתי מתחת לעץ הדולב הצומח במרכז הכפר שבו התארחנו. זאת הייתה חוויה יוצאת דופן שחיברה אותי מעט יותר אל הכפר היווני, המיוחד והציורי ואל נוף ההרים שמסביבו. התרגול היה נעים ומעורר והכין אותי היטב לקראת ההליכה במסלול באותו היום."
בבוקר היום השני התעוררתי ביקיצה טבעית מוקדם. הרבה יותר מוקדם ממה שהיה נדרש, אך כבר לא היה טעם לחזור לישון כי הייתי קמה הרבה יותר עייפה, אז עשיתי מדיטציה עם עצמי. היה עדיין זמן רב עד 7:00 בבוקר, אז צעדתי כמה פעמים מהמלון שלנו לכיכר הכפר כדי להעלות את כל מזרוני היוגה וסידרתי את המזרונים לתרגול. לא היתה נפש חיה ברחובות, היה חושך מצריים וליוו אותי כמה כלבים. שמחתי על פנס הראש שהבאתי איתי (חלק מרשימת הציוד שחברת היעד הבא יעצה לנו להביא עימנו למסע).
לאט לאט הגיעו המטיילים לתרגול הבוקר. כולם הופתעו מהחושך ומהקור שחדר לעצמות. למרות זאת היה נפלא לפתוח את היום בתרגול יוגה בחוץ ולהנות מהטבע, הזריחה והנוף.
מכיכר הכפר, לאחר תרגול היוגה, המשכנו לארוחת הבוקר במלון. כשירדנו בשבילי הכפר נדהמנו מהיופי של ערפילי הבוקר שיכולנו לראות מהדרך ומהכניסה למלון.
המזוודות החסרות הגיעו למלון שלנו השכם בבוקר לשמחתן של 2 המטיילות ולביא. הם חוו אושר גדול בהרבה ממה שאנו חווינו כשאספנו את המזוודות בשדה התעופה בסלוניקי.
לעיתים צריך לאבד דבר מה כדי להעריך אותו עוד יותר ולחוות את האושר במציאתו. במיתולוגיה ההודית, העולם הוא גן המשחקים של אלוהים שמחליט לשחק מחבואים עם עצמו ובחלומו מתחבא בתוך הדומם, הצומח והחי, בתוך כל בני האדם, שוכח את עצמו וכך חווה את כל מגוון החוויות האפשריות ואת האושר העילאי כשהוא מוצא את עצמו מחדש.
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו ליום טיול מלא וארוך בחלקו הגבוה של חבל הארץ הייחודי הזה. טיילנו בדרכים עתיקות על גבי גשרים תלויים ומעל קניונים זורמים ועברנו דרך כמה מהכפרים המקומיים שבהם כל הבניינים בנויים מאבן הציפחה המקומית, משתלבים באופן מושלם בסביבה הטבעית והוכרזו ע"י אונסקו כאתרי מורשת עולם. את ארוחת הצהריים קיימנו כפיקניק בשטח.
באחת ההפסקות לביא, שחש שחלק מהמטיילים מתקשים בעליות, ציטט באוזננו את רוברט פירסיג מספרו "זן ואומנות אחזקת האופנוע":
"על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל האפשר, בלי התלהבות יתרה. האמת של טבעך העצמי היא הצריכה להכתיב לך את הקצב.
אם אתה קצר רוח – הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה – האט. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה."
אהבנו את הציטוט והוא המשיך להדהד בתוכנו לאורך המסע.
הליכה איטית, slow trecking, במיוחד כשנעשית בשקט, ללא דיבור, ידועה כהליכה מדיטטיבית שמאפשרת תשומת לב גדולה יותר לתחושות בגוף, לחוויה החושית ולטבע מסביב. תשומת הלב הזו לפרטים הקטנים, מסיחה את תשומת הלב מהדיבור הפנימי שלאט לאט מתמעט או נפסק ומביאה לשקט פנימי ותחושה של חיבור לעצמנו ולטבע.
ברגעים של קוצר רוח, הליכה איטית לא תתאים לנו, כי ברגעים אלו אין את הסבלנות הנדרשת כדי לתת את תשומת ליבנו לפרטים הקטנים. ברגעים כאלו, דווקא ההליכה המהירה תביא לשקט פנימי. ההליכה המהירה, אמנם מאפשרת פחות תשומת לב לטבע מסביב, כי תשומת הלב הינה במוד השרדותי יותר ונמשכת לתנועת הרגליים המהירה ולאיך אנו מניחים את הרגליים על הקרקע, כדי להבטיח שלא נמעד, אך על הדרך גורמת לכך שמדברים פחות (עקב קוצר הנשימה) ולכך שעקב המוד ההשרדותי, יש פחות תשומת לב לדיבור הפנימי שלאט לאט מתמעט או נפסק.
כדי להגביר את החיבור לטבע ולעצמנו, ניתן לשלב הליכה מהירה עם עצירות רגעיות, בהן נותנים את תשומת הלב לטבע מסביב ולחוויה החושית ונותנים הזדמנות לנשימה להסדיר את עצמה.
במהלך היום השני תרגלנו שתי מדיטציות. התרגול הראשון של העצמת החוויה החושית והחיבור לטבע דרך מיקוד תשומת הלב בחושים, נערך בצהרי היום, על צלע ההר, מול נוף מרהיב.
בהתחלה מיקדנו את תשומת הלב כל פעם בחוש אחר ולבסוף מיקדנו את תשומת הלב בסימפוניית החושים. בתום התרגול ההנחיה היתה להמשיך ולתת את תשומת הלב לחוויה החושית תוך כדי ההליכה. במשך דקות ארוכות לאחר תרגול זה צעדנו בשקט, כל אחד בחיבור לעצמו, לחושיו ולטבע. התרגול התקבל בברכה על ידי המטיילים והשאיר רושם רב.
אחת המטיילות כתבה: "לאחר זמן מה של הליכה לצד צמחיית חורש פורח על צלע ההר, עצרנו למדיטציה. ישבתי על סלע חשוף והבטתי אל נוף ההרים שמעבר לערוץ הנחל שהיה פרוס תחתינו. מעין הנחתה אותנו לפתוח ולחדד את חמשת החושים שלנו. הדיבורים פסקו ויכולתי להקשיב לשקט. שמעתי ציוץ ציפורים ורחשים של עלים ואת הרוח. פתאום חשתי את מה שמסביבי, את הסלע שעליו ישבתי, את מגע החולצה על העור, את כפות הרגלים. הרגשתי שמחה להתנסות במדיטציה וכן שאני חלק מקבוצה שמשתפת פעולה ומשתדלת להיות נוכחת באותו הרגע."
תרגול המדיטציה השני נעשה לקראת סוף היום כשכבר היינו עייפים מיום הליכה בעליות וירידות ההרריות ועדיין חיכתה לנו צעידה במעלה עליה תלויה חזרה לכפר Vitsa בו ישנו ערב נוסף.
תרגלנו מדיטציית התבוננות ונוכחות ברגע הזה. התרגול התחיל בהרפיה יוגית, שעוזרת לשבור את ההפנוזה של המחשבות ולהרחיב את תשומת הלב אל כל הגוף שדרכו אנו חווים את הרגע הזה.
ההרפיה גם עוזרת לשחרר את השרירים שהתאמצו לאורך יום ההליכה. התרגול המשיך בהנחיה קצרה מה לעשות במהלך המדיטציה (להיות כמרחב פתוח שמאפשר לכל דבר לעלות, להיות בדיוק כפי שהוא ולהשתחרר מעצמו חזרה אל תוך המרחב וכמרחב רגיש שחווה כל דבר שקורה בתוכו במלואו – מחשבות, רגשות, תחושות, החוויה החושית וכד') וישיבה מדיטטיבית שקטה ללא הנחיה.
הרגשנו רעננים בסוף התרגול (10 דק' הרפיה/מדיטציה שקולות לשעת שינה). אחת המטיילות אמרה שלמרות יום ההליכה הארוך, עקב תרגול להמדיטציה הרגישה שהיא יכולה להתחיל את היום מחדש.
לאחר תרגול המדיטציה המשכנו בצעידה חזרה במעלה ההר לכפר Vitsa. עם חזרתנו לכפר נפגשנו ב"דולביה" לתרגול קצר של יוגה שהתמקד במתיחה, שחרור והרפיה של השרירים הכואבים.
כלב שהתרגש מנוכחותנו ורצה לשחק עימנו, ניסה לגנוב את הנעליים שחלצנו עקב תרגול היוגה ולכרסם חלק ממזרוני היוגה.
ארוחת הערב הטעימה (סלט ירוק מרענן + הסלט היווני הקבוע, פשטידת התרד/מנגולד המוכרת, תבשיל ירקות עשיר ומשביע לטבעוניים/צמחונים וקציצות ותבשיל ירקות לקרנבורים) הוגשה עם יין בשפע.
בתום הארוחה קיימנו שיחת משוב עם המטיילים שחלקם הופתעו מרמת הקושי של היום הראשון. איכשהו המונח slow trecking באתר חברת היעד הבא, שנועד לציין הליכה מודעת, אך לא דיבר על רמת הקושי של הטרק, התפרש אצל חלק מהמטיילים כהליכה קלה. חלק מהמטיילים לא התכוננו פיזית למסע או התכוננו למסע במישור כאשר תוואי השטח שלנו היה הררי.
ביום זה נגלו הבדלים גדולים בכושר ויכולת ההליכה של המשתתפים. נפתחו לאורך היום פערים גדולים בין המטייל הראשון לאחרון. פער זה היווה אתגר למדריכים לביא ומאקיס, שערכו התאמות קלות בתוכנית המסע ואיפשרו לחלק מהמטיילים הקפצה ברכב בנקודות מסויימות לאורך המסע. פער זה גם גרם לימי ההליכה להתארך מעבר לתכנון המקורי ולצפיפות בלו"ז עם יתר הפעילויות.
את היום השלישי פתחנו בתרגול יוגה בכיכר הכפר (לתרגול זה כבר היינו ערוכים והגענו בלבוש חם יותר) וארוחת בוקר. הוקפצנו אל שולי הכפר Vradeto, אחד הכפרים הגבוהים בחבל זגורוכוריה (1370 מ'). ביום זה טיילנו מעל גובה העצים, בתוואי שטח שונה שמשרת את רועי הצאן המקומיים.
טיפסנו אל עבר מצפור Beloi, ממנו נפתחת תצפית פנורמית על קניון ויקוס ועל רכסי ההרים המפרידים בין יוון לאלבניה.
אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה והתפעלנו מהאוכל היווני שהיה טעים להפליא ונעשה טעים מיום ליום (בנוסף למנות הקבועות, לראשונה נחשפנו לתבשיל יווני כפרי של שעועית בובס, שהינה שעועית לבנה גדולה במיוחד, עם ירק מקומי ירוק שדומה למנגולד/תרד, תבשיל נוסף של תפוחי אדמה וחצילים ועוד). ירדנו בשביל עתיק אל הכפר המבודד קפסובו והמשכנו ללכת אל עבר הכפר קיפי. בסוף המסלול הוקפצנו חזרה לכפר Vitsa בו ישנו ערב נוסף.
לפני ארוחת הערב לבקשת אחת המטיילות תרגלנו שוב הרפיה ומדיטציית התבוננות ונוכחות ברגע הזה.
בארוחת הערב רובנו לא היינו רעבים עקב ארוחת הצהריים המאוחרת, אך עם האוכל והמטעמים היווניים הגיע התאבון (בנוסף למנות הקבועות, הפעם נחשפנו למנה שנקראת בעגה המקומית "פשטידה קלה/לעצלנים" – עשויה מתערובת של קמח וגבינה ומזכירה בריחה פיצה, הוגש מרק ירקות לטבעוניים/צמחוניים ומוסקה לקרנבורים). עם הימים שעברו וכל המאכלים שנחשפנו אליהם, התבדחנו ביננו לבין עצמנו שאמנם איננו מיטיבי לכת, אך אנו בהחלט מיטיבי לסת.
לאחר ארוחת הערב הצגתי את הנושא של קבלה, נושא שהינו קשה להבנה ותמיד מעורר שאלות ותהיות רבות ושוחחנו עליו בהרחבה. שמחתי על הפתיחות בקרב המטיילים והרגשתי שכל הקבוצה נכנסה לי ללב. למחרת בעת ארוחת הבוקר שמעתי את המטיילים ממשיכים לדבר על הנושא וזה העלה חיוך על פני.
בבוקר היום הרביעי ויתרנו על תרגול היוגה, כיוון שעמד בפנינו יום הליכה ארוך ומאתגר. לאחר ארוחת הבוקר, ארזנו את הציוד שלנו והעמסנו אותו על האוטובוס (כיוון שלאחר 3 ערבים ברציפות בהם ישנו בכפר Vitsa, עזבנו את הכפר), חילקנו בין תיקי הגב של כולנו את המזון לפיקניק של הצהריים והוקפצנו לתחילת המסלול של קניון ויקוס, העמוק בקניוני יוון וכל אירופה ואף מופיע בספר שיאי גינס.
חלק קטן מהמטיילים החליט לוותר על היום הזה, עקב מחלה/רצון במנוחה/חשש מהקושי והידיעה שאם נכנסים לויקוס בהליכה חייבים גם לצאת ממנו בהליכה – אין אפשרות להפסיק באמצע.
מטיילים אלו עברו יום כיף בספא באחד הכפרים הסמוכים, בזמן שאנו טיילנו במרץ באזור יפיפה וקסום שנראה כאילו נלקח מתוך אגדה.
האדמה לאורך המסלול היתה לחה וחלקה. עקב החשש להחלקה הצעתי שנלך בשתיקה בצורה מדיטטיבית, כשתשומת הלב ממוקדת בכל צעד ושעל. הדילוג על שיעור היוגה של הבוקר היה ניכר בקבוצה שהיתה במוד דברני יותר משאר הימים. אחת המטיילות ציינה שקשה גם לא לדבר וגם להתמקד בהליכה, ששני הדברים בו זמנית הצריכו ממנה יכולת ריכוז גבוהה מידי. למעשה כשמתורגלים במדיטציה ההתמקדות בהליכה קלה יותר כאשר הולכים בשתיקה.
צחוק הגורל היה שכשירדנו לנחל כדי לאכול ארוחת צהריים לצידו, למרות שהייתי ממוקדת ושקטה החלקתי פעמיים בהפרש של כמה דקות. נפלתי על הישבן והיד שבלמו את הנפילה. הגוף והנפש עברו זעזוע קטן. אחת המטיילות אמרה לי שבפעמים שיצא לה להחליק בטיולים הרגישה תחושה של עלבון. אני הרגשתי שפחד קל הזדחל פנימה ושכל היום הזה עבורי הינו תחת הכותרת של של המילה "ענווה".
כשסיימנו את הפיקניק, המשכנו בהליכה בתוך הקניון. בשלב מסויים עצרנו לתרגול מדיטציה שבו שילבנו בתרגול של העצמת החוויה החושית, אלמנט נוסף בו אנו בוחנים מה נשאר בחוויה הישירה החושית שלנו כאשר אנו שמים את המילים, התוויות, ההגדרות, המחשבות וכד' בצד, כלומר כשאנו נשארים בחוויה הישירה ללא מילים.
כהקדמה למדיטציה הזכרתי שהמורה הרוחני קרישנמורטי אמר שמרגע שמלמדים את הילד את המילה "ציפור" הוא לעולם כבר לא יחווה את הציפור (להרחבה בנושא זה מומלץ לקרוא במאמר "מי אני?", את הפסקה שמתחילה במילים "כתינוקות, כשעדיין לא למדנו שפה, מילים והגדרות; כשעדיין לא לימדו אותנו מי אנחנו ומה אנחנו חווים; חווינו את עצמנו ואת העולם בצורה שונה לגמרי, כפי שאנו באמת" והפסקה שמופיעה אחריה).
בסוף התרגול ההנחייה היתה להמשיך בהליכה שקטה עם תשומת הלב לחוויה החושית הישירה ללא מילים. עקב התרגול לביא הוסיף קצת רקע על ההיסטוריה של התפתחות השפה ועל היתרונות והחסרונות שבאו עם ההתפתחות הזו, לדוגמא החסרון של הקריין/פרשן הבלתי פוסק בראשנו שלא נותן לנו מנוח ומנתק אותנו מהחוויה הישירה.
המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היתה שחבל שלביא החזיר אותנו מהחוויה הישירה אל תוך עולם המלל, כי התכוונתי שנמשיך באותו התרגול גם בהליכה שקטה, אך שחררתי את המחשבה הזו במחשבה שאולי מישהו היה צריך את ההסבר הזה. בהפסקה הבאה אחד המטיילים אמר לי שהוא עדיין מהרהר בתרגול שעשינו, שהוא היה סקפטי בתחילת תרגול המדיטציה והמילים של לביא בסוף התרגול, השלימו לו את התרגול וגרמו להארה של הנושא. מילותיו חזקו את תחושתי לגבי שיעור היום עבורי בנושא ענווה, שקטונתי מלדעת איך הדברים צריכים להתנהל ולראות את התמונה הרחבה.
באחת ההפסקות הבאות לביא גם העביר התנסות חוויתית כלשהי בנושא של הטמעת חוויות חיוביות אל תוך ההכרה שלנו כדבר שהינו חשוב לאושר שלנו.
כדי לצאת מהקניון היה עלינו לטפס עליה תלולה וארוכה. קוצר רוחי הכתיב קצב מהיר יחסית ומידי פעם עצרתי כדי לחוות ולהפנים את הנוף המרהיב של קניון ויקוס ממבט על, שהתגלה ככל שעליתי יותר גבוה. עצירות אלו גם הסדירו את נשימתי. לאחר זמן מה היה נדמה כי סוף העלייה הינו כבר כאן מאחורי הסיבוב, אך גיליתי שלא כך ועלי לגייס כוחות נוספים כדי להגיע לפסגה.
הגעתי בין ראשוני המטיילים וכשנחתי בפסגה נזכרתי שבתחרויות ספורט העידוד עוזר ברגעים הקשים. התחלתי לעודד במחיאות כפיים ובמילים את המטיילים שהגיעו אחרי. "כל הכבוד!!! רק עוד קצת…". עקב העידוד, חיוך מופתע הופיע על פני המטיילים ברגעים האחרונים של המסלול. אחת המטיילות קדה קידה אצילית. מטיילת נוספת עשתה פנטומימה של משיכה בחבל, כאילו אנו מושכים אותה מעלה. מאקיס הרים את ידו באוויר ובאותו הרגע פרצתי בצחוק מתפרץ וחסר שליטה, מעצם המאמץ הפיזי שהסתיים כמה דקות קודם לכן וכיוון שזו היתה מעין הלצה לעודד גם את מאקיס, שהעלייה הזו הייתה קטנה עליו ולא ראינו אותו מתנשף או מתקשה באף רגע בכל המסע שלנו. כל אחד מהמטיילים שהגיע לפסגה הצטרף לעידודים של שאר המטיילים שהגיעו אחריו, כך שהמטיילים האחרונים קיבלו עידוד מאסיבי מכולנו.
לאחר שכולנו הגענו לפסגה צעדנו עוד קצת לנקודת תצפית על הקניון המרהיב. בנקודת תצפית זו בצענו קצת תרגילי יוגה למתוח ולהרפות את שרירנו הכואבים, עשינו הרפיה יוגית ולבסוף הצטרפנו ללביא בריקודים.
הוקפצנו לכפר אריסטי בו בילינו את הלילה. הגישו לנו ארוחה טעימה (מגוון סלטים ותבשיל שעועית נימוח בפה לטבעונים/צמחונים ודגים או מוסקה לקרנבורים). כולנו היינו ב high עקב המאמץ הפיזי שעשינו ביום זה והיה אך טבעי לדבר בערב על נושא האושר.
ציטטתי את אברהם היקס שאמר "חיים מאושרים הם מחרוזת של רגעים מאושרים, אך רוב האנשים לא מאפשרים רגע מאושר כי הם עסוקים בלהשיג חיים מאושרים".
דיברתי על כך שלמעשה כל מה שאנו מחפשים (שקט, אהבה, אושר וכד') נמצא כבר כאן ועכשיו, בבסיס מהותנו, אך כל עוד אנו מהופנטים על ידי מחשבותנו ומאמינים להם (שנחווה שקט/אהבה/אושר בעתיד, רק כאשר החיים שלנו יהיו תואמים לרעיונות שיש לנו לגבי איך החיים שלנו צריכים להיות על מנת שנוכל לחוות שקט/אהבה/אושר), איננו יכולים לחוות זאת.
כל עוד יש לנו התנגדות לחיים שקורים כאן ועכשיו ורצון שהחיים יהיו אחרים ממה שהם כרגע, איננו יכולים לחוות את השקט/אהבה/אושר שנמצאים כאן כרגע, כי אנו חווים את חוסר השקט שנובע מההתנגדות, את הניתוק מהרגע הזה שמונע תחושה של חיבור ואהבה, את חוסר שביעות הרצון שנובע מתשוקה למשהו אחר וממסך על תחושת האושר.
לביא, שמגדיר את עצמו כחוקר נלהב של פעולת מנגנוני האושר-סבל האנושיים, הוסיף ממשנתו (אחד המשפטים שנחקקו "ציפיות הינם אכזבות מתוכננות בקפידה") וחלק מהמטיילים שיתפו מניסיונם האישי והביעו את דעתם. נושא זה נשאר עמנו לאורך הטיול.
את בוקר היום החמישי פתחנו בתרגול יוגה בכיכר הכפר אריסטי. לאחר היומיים הראשונים שהיו קרים מאוד היה נדמה כי טמפרטורות הבוקר עלו במעט, דבר שאפשר להנות עוד יותר מתרגול היוגה.
גם בכפר זה היה כלב ששמח על חברתנו. הוא ליקק את פני בהתלהבות במהלך התרגול של ברכת השמש.
לאחר ארוחת הבוקר הקפיצו אותנו לתחילת המסלול של הערוץ הזורם של הויקוס, קניון ה Viodomatis (=אם המים ביוונית). הלכנו באזור קסום לאורך הנחל, שניזון רק ממי מעיינות ולכן צבעו הצלול.
בשלב כלשהו עלינו עליה קצרה וקלה לשרידי מנזר עתיק. הייתה במקום תחושה עמוקה של שקט. הצטערתי שחלק מהמטיילים נשארו מאחור לנוח, כי זו היתה נקודה מצויינת לתרגול מדיטציה, גם מבחינת האווירה וגם כי היה שם מקום נוח לישיבה.
חברנו למטיילים שנשארו מאחור, המשכנו לצעוד לאורך הנחל ותרגלנו הרפיה ומדיטציית התבוננות ונוכחות ברגע הזה על גדות הנחל לצלילי המים הזורמים.
הלכנו לאורך הנחל עד לפאתי הכפר המבודד קלידוני. זה היה יום קליל מבחינת ההליכה, כדי לאפשר לגוף מנוחה עקב המאמץ של היום הקודם.
בסיום מסלול ההליכה הקפיצו אותנו אל הכפר היפיפה מגאלו פפינגו, שבו תצפית מדהימה אל פסגות רכס הטימפי ובו העברנו את הלילה.
המטיילים נדהמו מהרמה של המלון שישנו בו. בחלק מהחדרים היה אפילו ג'קוזי. הגישו לנו ארוחה כיד המלך (מגוון גדול של סלטים כמנה ראשונה, שני תבשילי שעועית ברוטב עגבניות – שעועית בובס המוכרת ושעועית ירוקה – לטבעוניים/צמחוניים, מבחר של כמה וכמה מנות בשריות ייחודיות לקרנבורים וכמובן יין).
בערב זה גם חגגנו לאחד המטיילים יום הולדת בטברנה מקומית, עם עוגה, בירה, יין, ריקודים יווניים שהמקומיים שמחו ללמד אותנו ועוד.
בבוקר היום השישי "צ'יפרנו" את המטיילים והתחלנו את שיעור היוגה בשעה 7:30 במקום 7:00. חשבתי שלא יגיעו כמעט מתרגלים עקב חגיגות יום ההולדת המאוחרות, אך מסתבר שחצי שעה עשתה את כל ההבדל והגיעו לתרגול יותר מטיילים, גם כאלו שלא הצליחו לקום לתרגול עד כה.
את יומנו האחרון בחבל זגוריה בילינו בעמק Aos שנמצא בפינה המערבית של חבל זגוריה. לאחר ארוחת הבוקר צעדנו אל שולי עיירת הגבול Konitsa הבנויה כמעין אמפיתיאטרון על מורדות המדרון הדרומי של רכס ה Pindos. מסלול ההליכה של יום זה הוביל אותנו בדרך עתיקה לתוך הקניון הזורם של נהר ה- Aos עד למנזר Stomiou שהוקם במאה ה 18. זו היתה דרך מרהיבה והנוף שנשקף מהמנזר היה מרהיב עוד יותר. ממש top location.
לפני ארוחת הערב תרגלנו מדיטציה שחשפה אותנו לנושא של "מי אני?" (ראה/י את חמשת השאלות במאמר בקישור) וניהלנו שיחה קצרה בנושא.
אכלנו ארוחת ערב טעימה ועשירה וישנו במלון מקסים ומודרני על גדת ה Aos.
את היום השביעי והאחרון של מסענו התחלנו כרגיל בתרגול יוגה ולאחר ארוחת הבוקר התחלנו בנסיעה מזרחה אל עבר המנזרים התלויים של מטאורה.
למרגלות מטאורה אכלנו במסעדה מקומית מגוון רב של מאכלים יווניים טעימים (בנוסף למאכלים הרבים שכבר הכרנו, נחשפנו לסלטים חדשים ופשטידת פסטה ובשר ברוטב בשמל) והעפלנו בנסיעה אל המנזרים המדהימים. עד היום אין הסבר לאיך בנו את המנזרים הללו. זה נשאר בגדר תעלומה.
ביקרנו בתוך אחד המנזרים ובתוך כנסיה קטנה במנזר לביא נתן לנו רקע תיאורטי על ההיסטוריה של הנזירות. אני המשכתי בשיחה על מה גורם לאנשים להפוך לנזירים (מה שמניע את כולנו, החיפוש אחר האושר/שלווה/אהבה) ודיברתי מליבי על המסלול הרוחני השלם, שבו כמו הנזירים שמתנזרים מהעולם, אנו מבינים שהאושר/שלווה/אהבה שלנו אינם תלויים בדבר שהינו חיצוני לנו ומבינים מי אנו באמת ללא מילים (ראה/י מאמר "מי אני?") ולאחר מכן משלימים את המסע עם החזרה לעולם. דרך החיים בעולם הזה, דרך החמלה, דרך המפגש האמיתי עם רגשותינו וכל המקומות והילדים הכואבים בתוכנו שעדיין לא הפנימו את מה שאנו הבנו (ראה/י מאמרים לאהוב את עצמך וחמלה ומחילה) אנו לומדים לחיות ממקום של מודעות ונוכחות אמיתית בכל רגע בחיים.
משפט יפה שמייצג זאת הינו: "The world is an illusion, only Brahman is real, the world is Brahman" (ברחמן = אלוהים בסנסקריט שהינה הודית עתיקה). הכוונה במשפט זה הינה שהעולם שאנו רואים דרך המחשבות והפרשנויות שלנו הינו אשליה, רק החוויה הישירה של המציאות ללא מילים הינה אמיתית, בחוויה הישירה הזו אנו מגלים מי אנו באמת ואיננו מוצאים הפרדה ביננו לבין שאר העולם, ביננו לבין אלוהים, בין העולם לאלוהים (כל ההפרדות קיימות רק עקב המילים השונות), הכל אחד.
בסוף השיחה קיימנו מדיטציה מסכמת בנושא של "מי אני?".
אחת המטיילות ציינה שעקב השיחה הזו והמדיטציה הזו, כל הדברים שתרגלנו ודיברנו עליהם במהלך המסע נפלו למקומם והיא חוותה הבנה עמוקה של הדברים.
בסיום הביקור המשכנו בנסיעה מזרחה לחוף הים האגאי. בדרך עצרנו בכפר דייגים לארוחת ערב מיוחדת במסעדת דגים על שפת הים, בה פינקו אותנו בנדיבות וטוב טעם (בנוסף למנות המוכרות, נחשפנו לסלט סלק מהמם שכלל גם את שורש הסלק וגם את עליו, סלט כרוב טעים במיוחד ומגוון רחב של מאכלי ים ודגים). מדושנים וסמוקים מיין המשכנו צפונה לעבר סלוניקי לשדה התעופה לטיסת לילה. נחתנו בסביבות 3:00 לפנות בוקר בנתב"ג עייפים (שוב דילגנו על שנת הלילה) ועמוסים בחוויות.
התחלנו כקבוצה של זרים וסיימנו כקבוצה מלוכדת ומחוברת שממשיכה להתכתב ולשתף בחוויות הרבות מהמסע שלנו.
בשיחות משוב עם המטיילים הבנו שכולם נהנו מהמסע ואהבו את השילוב המיוחד הזה של טרקים בנופים מדהימים, יוגה, מדיטציה, שיחות על הנושאים החשובים באמת, אנשים טובים שהשילוב המיוחד הזה זימן למסע, אוכל טוב, מזג אוויר שהאיר לנו פנים (שבוע לאחר שחזרנו ירד באזורים שטיילנו בהם השלג הראשון כך שהיינו ממש בני מזל מבחינת מזג האוויר) ועוד.
כולם שיבחו את חברת היעד הבא על ארגון מופתי של המסע, שהתייחס לכל הפרטים גדולים וקטנים כאחד, הבחירה הקפדנית של מסלולי הטיול, ההדרכה המקצועית של לביא סגל ומאקיס, הנדיבות רחבת הלב (לא חסכו מאיתנו דבר) ועוד. המטיילים ציינו שישמחו להצטרף בעתיד למסעות נוספים בחו"ל לפחות פעם בשנה וחלקם אף ביקשו שנקיים מסעות דומים בארץ.
מטיילת כתבה "מודה לאנשים המיוחדים שהיו אמונים על ארגון המסע (לביא, מעין, מאקיס ותום), על הרוגע שהשרו בדרך ההקשבה והזמינות שהעניקו לכל אחד מאיתנו, על העמידה בסדר היום שבתוכנית, על ההשתדלות להיטיב עם כולנו גם בזמן שצריך היה לגלות תושיה בפתרון מצבים בלתי צפויים, על הבטחון בתחושה שאנו בידיים אמינות ומקצועיות, על האמיתות ההוגנות והנאמנות, ועל המקום והחברה האוספים אליהם אנשים בעלי עניין משותף, אנשים טובים באמצע הדרך."
מטייל סיפר שהוא ממשיך לתרגל בבית חלק מתרגילי היוגה שביצענו בתרגולים במסע ושאף הפנים ושינה כמה דברים בהתנהגותו עקב השיחות שקיימנו. אפילו אשתו שמה לב להבדל.
מטיילת סיפרה שהיא התחילה לתרגל מדיטציה בעזרת קובץ האודיו באתר פשוט יוגה ומתרגלת גם חלק מתרגילי הנשימה שתרגלנו לאורך המסע.
מטיילת נוספת סיפרה שפתאום הרבה יותר קל לה להתמיד בתרגול היוגה בבית, אחרי שלאורך המסע קמה מוקדם, כל בוקר, לתרגול יוגה בקור.
מטיילת אחרת סיפרה שהתחילה לקרוא את המאמרים באתר פשוט יוגה, לתרגל תרגילי יוגה מהאתר ושמחה על כך שדרך המסע בשילוב עם התכנים באתר קיבלה את הכלים לעזור לעצמה.
מטיילת נוספת סיפרה שחזרה עם אנרגיות מדהימות מהטיול כאשר לפניו הרגישה מרוקנת.
מטיילת אחרת אמרה שהתרגול הרוחני הביא לחוויה של אחדות ותחושה של ביחד.
מטייל אחר אמר שהבעיה היחידה הינה שהצבנו רף כל כך גבוה בטיול הזה כי הכל היה כל כך טוב, שהוא לא יודע איך נצליח להחזיק ברף הזה במסעות הבאים.
בקרב תלמידי היוגה שלי שיצאו למסע, שמתי לב להגברת הנוכחות בשיעורים וההתמדה בהם. נוכחתי גם בהגברת הקרבה ביני לבינם.
הקרבה שנרקמה בין התלמידים, שלא הכירו אחד את השני לפני המסע ויצאו למסע המשותף, נראית לעין בשיחות ובחיבוקים כשהם נפגשים במקרה בשיעורים ומעלה חיוך על פני.
לסיכום המסע, להלן חלק מתגובות המטיילים:
"הייתה לנו חוויה יוצאת דופן וכמו כולם גם אנחנו נהנינו מאוד. החבורה מאוד הצליחה לנו והשאירה טעם של עוד. מסלול מאלף ומאתגר ותודה לכל מי שעזר ועודד. היוגה הייתה פיגוז ומרב געגועים יום לאחר חזרתנו מהמסע כבר היינו בשיעור אצל מעין. לביא היית גדול ותודה גדולה על המצגת המדהימה שיש לנו הרושם שנצפה בה פעמים רבות. האוכל, טיול למטיבי לסת, לא טריוויאלי שצמחונים זוכים לכזאת התייחסות ועדנה. איזה מזל שהיה לאחד המטיילים יום הולדת והייתה לנו הזדמנות לעשות שמח ולהשתחרר. לסיום סיומת תודות לכל מי שהיה מעורב בחוויה ונקווה שנפגש שוב בטיולים שכאלה."
שושי ואורי ברוקנר
"המסע בסוכות 2014 לחבל זאגוריה בצפון יוון היה מסע קסום.
המסע כלל שיעורי יוגה יומיים, טיולי טרק יומיים בטבע בנוף סתווי ומדיטציה (בטבע ובערבים יחד עם שיעורי העשרה במלון) ולינה במוטלים כפריים נוחים וקסומים.
החבורה שהצטרפה לטיול (18 משתתפים) התלכדה במהירות ונהנתה מצוות מדריכים קשוב ומיומן (2 מדריכים מהארץ + מדריך מקומי).
כל זה הרגיש לי כמו מוסיקה מופלאה ומרגשת המנוגנת בצורה הרמונית ע"י המשתתפים וצוות המנצחים (מדריכים).
מעין העבירה לנו שיעורי יוגה, כל בוקר עם אור ראשון (שבע בבוקר) ודאגה במיומנות רבה להכניס אותנו "לשערי היום" כשאנו ערניים שלווים ושמחים.
הארוחות היו טעימות, אותנטיות ומגוונות.
מסלולי הטרקים היו מרהיבים ביופיים וכללו הרים פראיים, נופי שלכת, מעיינות, נחלים, גשרים ומנזרים מבודדים. כל זה לווה בהסבר והדרכה ממצה (לא חופרת) של המדריכים לביא ומאקיס וגרם לנו להנאה מרובה.
המדיטציות בטבע ושיעורי ההעשרה היו החוליה המשלימה בהדרכת מעין למושלמות של המסע "גוף – נפש".
אודה, כי לקראת הטיול עלו בי חששות רבים מפני טיול עמוס וקשה שדורש הליכה ושיעורי יוגה עם רציפות יומיומית.
אך כבר במהלך הטיול ולאחר סיומו נוכחתי עד כמה מסע יפה זה עם חבורה מופלאה וצוות מדריכים מעולה.
הייתה חוויה שאסור לפספס. מומלץ בחום."
זולי פישמן
"ההחלטה להצטרף לטיול הייתה מידית וללא היסוס. אמנם, לא שמענו קודם מעולם על חבל זאגורי, לא הבנו מה זה slow trekking ולא הכרנו את החברה המארגנת, אולם הרעיון שבה את ליבנו.
התמהיל של נופים חדשים, הליכה בטבע, בתוספת יוגה, קסם לנו והחלטנו להתנסות מבלי להתלבט יותר מדי.
כל הציפיות האפשריות מהטיול מומשו. נהנינו מהנופים הנפלאים והייחודיים. תרגול היוגה על רקע הנוף הנהדר היה חוויתי ועוצמתי. בחירת המסלולים הייתה מצוינת. האוכל היה טעים ומקומות האירוח נוחים ונעימים. שעורי יוגה הכרנו אמנם מקודם, אך היוגה בטבע היא שונה ואחרת.
הפתעה נעימה במיוחד הייתה הרכב הקבוצה. כנראה שלסוג זה של טיולים נרשמים אנשים פתוחים וסקרניים המעוניינים להכיר אחרים. מאד נהנינו מהדינמיקה הטובה שהתפתחה בין המשתתפים ורכשנו ידידים רבים.
שעורי היוגה והמדיטציה שנתנו על ידי מעין צח, בתוספת השיחות שנתנו על ידי לביא סגל ומעין צח היו התנסות חדשה ועוצמתית שתרמה רבות לחוויה וההנאה הרבה שלנו מהטיול.
אנחנו נמשיך לטייל במתכונת זאת גם בעתיד."
נאוה ודוד מהלאל
תודה מקרב לב לכל המטיילים שהצטרפו אלינו למסע; לשותפי למסע לביא סגל מחברת חברת היעד הבא, שהנחה את הטיול שלנו במיומנות מרובה וחוש הומור מעולה; לתום צור, הבעלים של חברת חברת היעד הבא שאפשר את הוצאת הטיול, המדריך המקומי היווני שלנו מאקיס שדאג לנו מכל הלב.
תודה נוספת ללביא סגל על צילום ועריכת סרטון המסע שלנו שמצורף בראשית המאמר וללביא סגל, דוד מהלאל, אורי נתיב ורחל לבצלטר על התמונות שמצורפות למאמר זה.
סקרנ/ית לגבי היעד הבא של פשוט יוגה?
מסע לאיקריה – האי שתושביו חיים יותר – סוכות 2017
כתיבת תגובה