לאהוב את עצמך

To love oneself is the beginning of a life-long romance." – Oscar Wilde"

רובנו גדלנו על המיתולוגיה של החטא הקדמון (אכילת התפוח מעץ הדעת על ידי אדם וחווה) כהסבר לסבל של האנושות כולה.
הסבר אחד הנו שעקב מעשי אדם וחווה וגירושם מגן עדן, האנושות כולה נענשה, בגדר אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.
הסבר אחר הנו שחטאם של אדם וחווה הנו החטא שלהם בלבד, כלומר האדם אינו משלם על חטאי אבות ונולד כדף נקי ללא חטא וללא רבב, אך עקב הנטייה המולדת של האדם לחטוא, אשר באה לידי ביטוי בסיפור של אדם וחווה, הוא בוחר לחטוא בשלב מאוחר יותר ועקב כך סובל (=מגורש מגן עדן).

ניתן להסתכל על גן עדן כמטפורה למי שאנו באמת (ראה/י מאמר "מי אני?"), למהות שלנו שהינה מודעות והניחוח של החיבור למהותנו שהינו אהבה, שלווה ואושר.
ניתן להסתכל על החיים בגן עדן או גן עדן עלי אדמות כמטפורה לחיים במודעות כמודעות (ראה/י מאמר "מי אני?") דרך אהבה (כשאנו חיים כמקור של אהבה – ראה/י מאמר אהבה), שהינה מרחב פתוח, אינסופי, מקבל, מאפשר, בלתי מותנה, כולל את הכל.

כתינוקות נולדנו כמרחב פתוח, חווינו והבענו כל דבר במלואו. נולדנו ללא חטא וללא רבב. לא ידענו עדיין טוב מרע. עדיין לא גורשנו מגן עדן.
רובנו בשלב זה או אחר של ילדותנו המוקדמת, חווינו אהבה מותנה, כלומר הרגשנו שלא אהבו אותנו כפי שאנחנו, אלא שהיינו צריכים להיות ראויים לאהבה, שהיו תכונות והתנהגויות רצויות שזיכו אותנו באהבה והיו תכונות והתנהגויות לא רצויות שלא היו ראויות לאהבה וגינו אותנו בגינם. עם השנים למדנו והפנמנו שיש מקומות בתוכנו שאינם ראויים לאהבה (כאן אכלנו את תפוח עץ הדעת, התחלנו לדעת "טוב" מ"רע").
בכך שהוצאנו את המקומות הללו מתוך מרחב האהבה, צמצמנו את מרחב האהבה שאנו חווים (במציאות מרחב האהבה אינו משתנה, אך אנו מפסיקים לחוות אותו כמרחב אינסופי שכולל את הכל ומתחילים לחוות אותו כמצומצם ומוגבל)  והחלפנו את האהבה הבלתי מותנה באהבה מותנה, שלמעשה אינה אהבה. החלפנו את המרחב המקבל בשיפוטיות.
למדנו שזה כואב כשלא אוהבים אותנו. החלטנו להימנע ולהתגונן בכל דרך אפשרית מהכאב הזה. כך התחלנו להיות מונעים מתוך פחד ובריחה מכאב (=אישיות, הסבר בהמשך), במקום מתוך מרחב של אהבה. כך עבר הדגש מלאהוב (מרחב של אהבה) ללהיות אהוב (פחד) והתחלנו לחיות את חיינו בניסיון להוכיח לעצמנו ולאחרים שאנו ראויים לאהבה. כך התרחקנו מעצמנו והפכנו לקבצנים של אהבה במקום להיות המקור של אהבה שאנו באמת (ראה/י הסבר מפורט במאמר אהבה). כך גורשנו מגן עדן.

ניתן להגדיר את האישיות כמגננה ובריחה מכאב (פיזי או נפשי), אוסף של אמונות ודפוסי התנהגות שמתבססים על מניעת סיטואציות שיגרמו לנו לכאב בהתאם לזיכרון של כאבי העבר (להלן שכבת הכאב). כאשר אנו נתקלים בסיטואציות שעלולות לגרום לנו לכאב, מתעורר בנו פחד. מעל שכבות הכאב והפחד, נוצרים בגוף מנגנוני הגנה, בצורת כיווצים פיזיים, שמונעים מאתנו להרגיש את הפחד והכאב. כדי לא להרגיש את הכאב, הפחד ומנגנוני ההגנה, נוצרת שכבת רגשות. כדי לא להרגיש את הכאב, הפחד, מנגנוני ההגנה והרגשות, נוצרת שכבת מחשבות / סיפורים מנטליים / פרשנות מנטלית למציאות. כדי לא להרגיש את כל השכבות הללו, אנו עסוקים תמיד בסוג של בריחה (יצירת דרמות, עשייה בלתי פוסקת, טלוויזיה, אכילה, אלכוהול, סמים, תרופות הרגעה וכד'). כל שכבה כזו מצמצמת את מרחב האהבה שאנו חווים ומרחיקה אותנו מלחוות את עצמנו כמרחב של אהבה.
דרך חיים זו גורמת לנו להסגר בפני החיים, לא לבטוח, לנסות לשלוט בחיים ובאנשים אחרים. הסגירות, ההתגוננות, החשדות, הבריחה, המניפולציות, הניסיון לשליטה וכד' גורמות לנו לנהוג בצורה שאינה מעוררת כלפנו אהבה.
הבריחה וההתגוננות המתמדת מכאב, גורמת ליותר כאב וסבל, לחוסר שקט תמידי, הוצאת אנרגיה מיותרת ולהתרחקות מתמדת מעצמנו. האישיות מצמצמת את מרחב האהבה שאנו חווים ומונעת מאתנו לחוות את עצמנו כמרחב של אהבה. אנו חווים את עצמנו כאישיות נפרדת ומוגבלת, במקום כמרחב פתוח, אינסופי שכולל הכל. זהו מקור הסבל האנושי.

ניתן לאמור שבמובן מסוים אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, כי אכילת תפוח עץ הדעת, האבחנה בין "טוב" ל"רע", השיפוטיות שמצמצמת את מרחב האהבה והאמונה שמשהו בנו פגום ואינו ראוי לאהבה, נלמדת ומועברת מדור לדור.
במידה שבה אנו מחוברים לעצמנו כמרחב של אהבה, במידה בה אנו אוהבים את עצמנו ללא תנאי, אנו יכולים לאהוב אנשים אחרים ללא תנאי – גם את הילדים שלנו וזה ישפיע על המידה שהם יהיו מחוברים לעצמם כמרחב של אהבה, יאהבו את עצמם ללא תנאי ויוכלו לאהוב אנשים אחרים ללא תנאי. גם אנו הושפענו מהמידה בה הורינו היו מחוברים לעצמם כמרחב של אהבה ואהבו את עצמם ואותנו ללא תנאי.
במידה שאנו מנותקים מעצמנו כמרחב של אהבה, מאמינים שמשהו בנו פגום ואינו ראוי לאהבה ושופטים את עצמנו, נשפוט אנשים אחרים – גם את הילדים שלנו וזה ישפיע על המידה שהם יהיו מנותקים מעצמם כמרחב של אהבה, יאמינו שמשהו בהם פגום ואינו ראוי לאהבה וישפטו את עצמם ואנשים אחרים. גם אנו הושפענו מהמידה בה הורינו היו מנותקים מעצמם כמרחב של אהבה, האמינו שמשהו בהם פגום ואינו ראו לאהבה ושפטו את עצמם ואותנו.
עם זאת, המהות שלנו כמודעות וכמרחב של אהבה, אינה מושפעת מכל זה ואינה משתנה. למעשה לא קרה דבר. בכל רגע ניתן לחזור ולהתחבר למהותנו כמודעות וכמרחב של אהבה. בכל רגע ניתן לחזור לגן עדן.
בכל רגע ניתן לשחרר את האמונה שמשהו בנו פגום ואינו ראוי לאהבה; לשחרר את המיתולוגיה שהנטייה המולדת של האדם לחטוא; לגלות שכל כאבנו וכל הכאב שאי פעם גרמנו לאנשים אחרים נבע מהאמונה הזו שמשהו בנו פגום ואינו ראוי לאהבה; מהבריחה מהכאב של להיות פגומים, דחויים ולא ראויים לאהבה; מהניסיון להוכיח לעצמנו ולאחרים שאנו ראויים לאהבה.

"Your problem is you’re too busy holding onto your unworthiness." – Ram Dass

האם את/ה מוכנ/ה לשחרר את האמונה שמשהו בך פגום ואינו ראוי לאהבה?
מי תהיה/י ללא האמונה הזו?

איך החיים שלך יראו?
האם את/ה מוכנ/ה להפסיק לברוח מהמקומות בתוכך שהפנימו את האמונה הזו ולתת להם את תשומת לבך ואת האהבה שהם זקוקים לה?
האם את/ה מוכנ/ה לאהוב את עצמך ללא תנאי?

השאר/י רגע עם כל אחת מהשאלות לעיל. תני לכל שאלה לשקוע אל תוך תוכך. תני לשאלה לשקוע מהראש, דרך הלב אל תוך חלל הבטן.
שימ/י לב למחשבות, תחושות ורגשות שעולים בתוכך עקב כל שאלה.
יתכן ותעלה בך אי נוחות כלשהי. יתכן ויעלה בך פחד. יתכן ותעלה בך התנגדות או קושי. תנ/י להם מקום.

"The most terrifying thing is to accept oneself completely." – Carl Jung

אנו כל כך רגילים לאמונה הזו, כל כך מאמינים לה, אך האם יתכן שאין בה אמת? האם יתכן שזו רק אמונה שאימצנו בילדותנו ומעולם לא טרחנו לבדוק את אמתותה? האם יתכן שרק בגלל שהאמנו לה, האמנו יותר ל"הוכחות" שמאמתות אותה מל"הוכחות" שמפריכות אותה? האם יתכן שזו הייתה אמונה שהגשימה את עצמה?
כל הזהות/אישיות שלנו בנויה סביב האמונה הזו, סביב הבריחה מהכאב שהיא מעלה וסביב הניסיונות להפריך אותה, שקשה לדמיין איך נהיה בלעדיה, איך החיים שלנו יראו בלעדיה.
יתכן שההכרה בכך שזו רק אמונה, תעלה בנו כאב גדול – על כל הכאב שנגרם לנו וגרמנו לאחרים עקב האמונה הזו.
יתכן שיעלה בנו כעס כלפי אלו שתרמו לכך שהפנמנו את האמונה הזו. כאן יש צורך בחמלה ומחילה.

אנחנו כל כך רגילים לברוח מעצמנו, לברוח מהמקומות בתוכנו שכביכול אינם ראויים לאהבה, להסתיר אותם, לנסות לתקן אותם. מה יקרה אם נפגוש אותם? אם ניתן להם תשומת לב ונאפשר להם להיות בדיוק כפי שהם?
רובנו לא יודעים מה זה אומר לאהוב את עצמנו ללא תנאי ואיננו יודעים איך לעשות זאת. התרגלנו לשפוט את עצמנו. אנו חוששים שאם נוותר על השיפוטיות, לא נשתנה אף פעם. איננו מכירים בכוחה וקסמה של האהבה ליצירת שינוי.
איננו יודעים איך לשחרר את האמונה הבסיסית הזו ואיננו יודעים איך לאהוב את עצמנו ללא תנאי, אך אם יש בנו את הנכונות והנחישות לעשות זאת, נגלה את הדרך בכל רגע ורגע.
שאל/י את עצמך: "מה זה אומר לנהל מערכת יחסים אוהבת עם עצמי? בדיוק כפי שאני, כרגע, בלי הציפייה שאשתנה", אל תחשב/י על התשובה, תנ/י לשאלה להדהד בפנים, לפתוח את הדלת אל תוך מרחב של אהבה שכבר קיים כרגע.

"You yourself, as much as anybody in the entire universe, deserve your love & affection." – Buddha

למעשה האישיות לא יכולה לאהוב את עצמה ללא תנאי. אהבה ללא תנאי הנה פן של מהותנו כמודעות.
נתינת תשומת לב, כנות, סקרנות, פתיחות, קבלה הנם כולם מחוות של אהבה וכל אחת מהן מחזירה אותנו למרחב של אהבה.
לאהוב את עצמנו ללא תנאי מתחיל מהפניית תשומת לב לעצמנו והנכונות לפגוש בפתיחות וקבלה את כל מה שעולה בתוכנו (מחשבות, רגשות, תחושות), להכיר את עצמנו בכל רגע מחדש על כל הרבדים שלנו (אגו, סופר אגו ומודעות) ולהיות עם עצמנו בשביל עצמנו.
לאהוב את עצמנו ללא תנאי זו מחויבות להיות כנים עם עצמנו ועם אנשים אחרים, לגלות בכל רגע מה הכי אמתי ונכון עבורנו כרגע ולהיות נאמנים לאמת הזו, כיוון שאהבה ואמת הנם שני צדדים של אותו מטבע. לשם כך עלינו להסכים לחיות בחוסר ידיעה, כיוון שהאמת של הרגע הזה הנה ייחודית לרגע זה ומתגלה בכל רגע ורגע, איננו יודעים אותה מראש על פי ניסיון העבר.

רובנו בטוחים שאנו מכירים את עצמנו ויודעים מה טוב בשבילנו. אך האם זה באמת נכון? האם אני באמת מכיר/ה את עצמי? האם אני באמת יודע/ת מה טוב בשבילי?
השאר/י רגע עם כל אחת מהשאלות הללו. תני לכל שאלה לשקוע אל תוך תוכך. תני לשאלה לשקוע מהראש, דרך הלב אל תוך חלל הבטן.
שימ/י לב למחשבות, תחושות ורגשות שעולים בתוכך עקב כל שאלה.
אם נהיה באמת כנים עם עצמנו, נגלה שאיננו יודעים.
איננו באמת מכירים את עצמנו (ראה/י מאמר "מי אני?"), לא במישור המוחלט (absolute reality, המציאות בה אנו חווים את עצמנו כמודעות) ואפילו לא במישור היחסי (relative reality, המציאות בה אנו חווים את עצמנו כאישיות נפרדת).
יש לנו אוסף של רעיונות לגבי עצמנו (איך אנחנו ואיך אנחנו צריכים להיות), שמבוססים על העבר והאמונה בהם מקבעת אותנו, אך איננו באמת יכולים לקבע את עצמנו ואת הצרכים שלנו, כי אנו משתנים מרגע לרגע והצרכים שלנו משתנים.

כמו כן, איננו באמת מודעים לכל המבנים של האישיות שלנו, מה באמת מניע אותנו ומה הצרכים העמוקים שלנו (כדי להגביר את המודעות לכך מומלץ מאוד לקרוא את הספר
The Wisdom of the Enneagram, שנכתב על ידי  Don Richard Riso & Russ Hudson)
למעשה כל חיינו הנם מסע של הכרות עם עצמנו, כל רגע מחדש, גם במישור המוחלט (ראה/י מאמר "מי אני?") וגם במישור היחסי.

"Our entire life consists ultimately in accepting ourselves as we are." – Jean Anouih

שימ/י בצד את כל מה שאת/ה יודע/ת על עצמך ועל איך את/ה צריכ/ה להיות והסכמ/י לפגוש את עצמך ולהכיר את עצמך עכשיו מחדש.
בעיניים עצומות, הפנה/י את תשומת ליבך אל עצמך.
תנ/י לעצמך את המרחב להיות בדיוק כפי שאת/ה.
תנ/י לכל דבר בתוכך את המרחב להיות בדיוק כפי שהוא.
תנ/י לכל מחשבה לעלות. התבוננ/י בה. שימ/י לב מה היא מעלה בתוכך. תנ/י לה להיות ותנ/י לה להשתחרר מעצמה אל תוך המרחב.
תנ/י לכל תחושה ורגש לעלות. הרגש/י אותם. תנשמ/י לתוכם. תנ/י להם לעשות מה שהם צריכים בגוף ולהשתחרר מעצמם אל תוך המרחב (הרחבה במאמר עולם הרגש).
פשוט להיות עם עצמך. להיות עצמך. לגלות את עצמך כפי שאת/ה כרגע. בכל רגע מחדש. האם תסכימ/י לחיות כך?
עם המון סקרנות את/ה יכול/ה לשאול: "איך אני כרגע?", אל תנסה/י לענות על השאלה הזו במילים, חפש/י את התשובה בחוויה הישירה שלך את עצמך כרגע.
אולי יש עוד שאלות שאת/ה רוצה לשאול את עצמך, שאלות שיעזרו לך להכיר את עצמך טוב יותר.
במקום לחשוב על התשובה, במרחב של חוסר ידיעה, תנ/י לכל שאלה לעלות, לשקוע מהראש, דרך הלב אל תוך חלל הבטן ואפשר/י לתשובה לעלות מהמעמקים, מתוך המרחב של חוסר הידיעה.

"You've been criticizing yourself for years and it hasn't worked. Try aprroving of yourself and see what happens" – Louise Hay

כדי להכיר ולהבין את עצמנו טוב יותר (או את הכאב/סבל/קושי/מצוקה/בלבול שלנו) נקשיב לעצמנו בהקשבה עמוקה וחמלה. נפנה את תשומת לבנו אל תוך גופנו, נרגיש את רגשותינו וכאבנו (ראה/י עולם הרגש) ונקשיב למחשבותינו (בדיוק כפי שהיינו מקשיבים לאדם קרוב ואהוב) במטרה להבין "מה אני באמת צריכ/ה כרגע?", מה הצורך האמתי שבא לידי ביטוי במחשבותיי או מתחת למילים.
בדרך כלל יש שני קולות שבאים לידי ביטוי במחשבותינו:

* הקול של האגו, הילד הפנימי שלנו, שמבטא את הרצונות והצרכים שלנו. קול זה משתמש במילה "אני" בדיבור הפנימי שלנו.

* הקול של הסופר אגו, המבוגר האחראי (הקול שהפנמנו מדמויות המפתח בחיינו כמו הורים, מורים, מטפלים, מורים רוחניים וכד').
זהו הקול שחושב שהוא יודע הכל. זהו קול ביקורתי ושיפוטי שמבקר אותנו על כך שאיננו עומדים בסטנדרטים מסוימים.
המטרה המקורית של קול זה הייתה לדאוג לכך שנתנהג בצורה שהאמנו שתזכה אותנו באהבה ובתמיכה של הורנו, כדי שלא ינטשו אותנו.
קול זה משתמש במילה "את/ה", בדיבור הפנימי שלנו, כשהוא בעצם מדבר אל האגו והוא מבטא את איך הדברים צריכים להיות (את/ה ככה, את/ה צריכ/ה להיות ככה, את/ה צריכ/ה לעשות את זה וכד'). השפעת הביקורת של הסופר אגו יכולה לבוא לידי ביטוי גם בגוף ראשון (אני צריכ/ה להיות ככה, אני לא מספיק…, אני צריכ/ה להיות יותר… וכד').
הקול של הסופר אגו בתוכנו פעמים רבות מדכא את קולו של האגו ולא מאפשר לו לבטא את עצמו ואת צרכיו ורצונותיו.
הדינמיקה בין האגו והסופר אגו מתבססת על האמונה שמשהו בנו פגום ואינו ראוי לאהבה ומשחזרת את הדינמיקה שהייתה לנו עם הורנו ודמויות המפתח בחיינו. את אותה דינמיקה אנו נוטים לשחזר גם במערכות יחסים חדשות שאנו יוצרים, לעתים בהיפוך תפקידים.

כשאנו מקשיבים לעצמנו בהקשבה חמלה ועמוקה, אנו כמודעות, מחליפים את קולו הביקורתי של הסופר אגו ובאמת מקשיבים לאגו, לילד בתוכנו, לצרכים שלו, לרצונות שלו.
כמודעות, דרך הקשבה עמוקה, נבין אינטואיטיבית את הצרכים היותר עמוקים שבאים לידי ביטוי מתחת למילים ונוכל למלא את הצרכים הללו עבור עצמנו או לבקש אותם בתוך מערכות היחסים שלנו.
דרך הקשבה חמלה ועמוקה, אנו מפסיקים את הסכסוך הפנימי בין הסופר אגו והאגו, בין "הראש" ל"לב", והופכים כמודעות להורה המודע, אוהב, חמל, מקבל וקשוב של עצמנו.
אם נקשיב בהקשבה חמלה ועמוקה גם לקולו של הסופר אגו, נבין אינטואיטיבית מה המסר העמוק ביותר שבא לידי ביטוי מתחת למילים ונגלה להפתעתנו שקול זה רוצה בטובתנו ובעצם רוצה עבורנו את אותם הדברים שאנו רוצים עבור עצמנו, אך כשאנו מקשיבים רק למילים הביקורתיות ולטון הדיבור, איננו שומעים את המסר העמוק יותר.
אם בהקשבה חמלה ועמוקה נשאל את הסופר אגו "מה כואב לך? למה אתה כל כך ביקורתי?", נגלה שהסופר אגו הנו ילד שכואב לו וכיוון שאינו יודע איך להכיל את הכאב שלו הוא גורם כאב דומה לאחר (לנו ולאנשים מסביבנו). גם הוא, כמו האגו, זקוק להורה מודע, אוהב, חמל, מקבל וקשוב. גם הוא זקוק למודעות.
כך דרך הקשבה חמלה ועמוקה, ההפרדה בין הסופר אגו, אגו ומודעות מתמוססת ומתגלה מציאות של אחדות. אנו מגלים שעיקר הכאב שחווינו לאורך כל חיינו, נבע מהפיצול הזה בתוכנו. במציאות של אחדות, כאב זה מתמוסס ואנו מגלים הוויה אחרת, הוויה של אושר, שלווה ואהבה.

דרך נוספת להקשיב לעצמנו בהקשבה עמוקה, הנה הקשבה עמוקה לרגשות שלנו ולכאב שלנו.
הבסיס לכך הנו הנכונות לפגוש ולהרגיש את הרגשות במלואם (פירוט על איך לעשות זאת בפועל במאמרים עולם הרגש; לפגוש כאב וסבל ; על מודעות, אישיות וחופש הבחירה ביניהם).
כשאנו באמת פוגשים ומרגישים את רגשותינו במלואם, רובם משתחררים. יש רגשות שזקוקים להבנה עמוקה יותר לפני שהם יכולים להשתחרר. אפשר לראות את הרגשות הללו כילד שנמצא בתוכנו, ילד שרואה את הסיטואציה הנוכחית בצורה מסוימת ומעבר לכך שהוא צריך שנחבק אותו עם תשומת ליבנו, נכיר בו ונקבל אותו כפי שהוא (=הנכונות לפגוש ולהרגיש את הרגש/כאב במלואו), הוא רוצה גם שנאפשר לו לדבר ולבטא את עצמו.
במקרה זה, בנשימה פנימה, נתן את כל המרחב לרגש/כאב לעלות ולהיות בדיוק כפי שהוא, בנשיפה החוצה נתן לתשומת ליבנו לצלול אל לב ליבו של הרגש/כאב, נרגיש אותו במלואו, נרפה לתוכו, נתמזג עמו, ניתן לו לעשות מה שהוא צריך בגוף וניתן לרגש/כאב לבטא את עצמו במילים. נשאל אותו, כפי שהיינו שואלים ילד קטן, מה אתה רוצה להגיד לי? מה אתה מרגיש? איך אתה רואה את הסיטואציה?
מה אתה צריך? וניתן לתשובות לעלות מתוך הרגש/כאב. התשובות הללו לעתים קרובות יפתיעו אותנו, כי הן באות עמוק מתוכנו/מתוך התת מודע, לא מתוך הרובד המחשבתי.

דרך הנכונות להיות עם עצמנו כפי שאנו ודרך הקשבה עמוקה למחשבותינו, רגשותינו וכאבנו, יתכן ונפגוש את המקומות בתוכנו שהאמנו שאינם ראויים לאהבה.
ניתן גם ליזום פגישה עם מקומות אלו, כדי להחזיר אותם אל תוך מרחב האהבה. מקומות אלו עשויים להיות התנהגויות מסוימות (שבראשנו התקבעו כתכונה שמאפיינת אותנו) או מאפיינים פיזיים.

"That definite distinction that Christians make between hating sin and loving the sinner
is one that you have been making in your own case since you were born.
You dislike what you have done, but you don't cease to love yourself…
Love is not affectionate feeling, but a steady wish for the loved person's ultimate good as far as it can be obtained." – C.S. Lewis

בעיניים עצומות, הזכר/י בפעם האחרונה שהתנהגת בצורה שלדעתך אינה ראויה לאהבה. שימ/י לב מה הזיכרון מעלה בך. איזה מחשבות, תחושות ורגשות. במקום להאמין למחשבות השיפוטיות של הסופר אגו/במקום לשפוט את עצמך, במקום להצטדק ולהתגונן בפני עצמך/בפני הסופר אגו, הרגש/י את התחושות והרגשות הללו בגוף. תנשמ/י לתוכם ותנ/י להם לעשות מה שהם צריכים בגוף.
שאל/י את עצמך:
מה המחשבה שהאמנתי בה באותו הרגע שהתנהגתי כך? אל תחשב/י על התשובה לשאלה זו, תנ/י לה לשקוע לתוכך ותנ/י לתשובה לעלות אינטואיטיבית מתוך מרחב של חוסר ידיעה.
מה הרגשתי באותו הרגע? אל תחשב/י על התשובה לשאלה אלו, הפנה/י את תשומת ליבך לגוף והרגש/י את התשובה בגוף.
הסכמ/י להיות באותה סיטואציה שוב ולהרגיש את הרגשות הללו במלואם בגוף, לתת להם לעשות מה שהם צריכים בגוף. חבק/י את עצמך במקום הזה עם תשומת לבך.

"To be beautiful means to be yourself. You don’t need to be accepted by others. You need to accept yourself." – Thich Nhat Hanh

הזכר/י במאפיין פיזי שלדעתך אינו ראוי לאהבה. שימ/י לב מה הזיכרון מעלה בך. איזה מחשבות, תחושות ורגשות.
במקום להאמין למחשבות השיפוטיות של הסופר אגו/במקום לשפוט את עצמך, הרגש/י את התחושות והרגשות הללו בגוף. תנשמ/י לתוכם ותנ/י להם לעשות מה שהם צריכים בגוף.
התבוננ/י במאפיין זה בתמימות של תינוק שעדיין לא יודע "טוב" ו"רע", התבוננ/י והרגש/י את המאפיין הזה ללא מילים.
אם את/ה עדיין חווה התנגדות למקום הזה, את/ה יכול/ה לשאול את עצמך: מה יקרה אם אקבל את המאפיין הזה בדיוק כפי שהוא? אל תחשב/י על התשובה לשאלה זו, תנ/י לשאלה לשקוע מהראש, דרך הלב אל תוך חלל הבטן. שימ/י לב למחשבות, תחושות ורגשות שעולים בתוכך עקב השאלה ותנ/י להם מקום.

את/ה יכול/ה לחזור על התהליך הזה כמה וכמה פעמים, עם התנהגויות שונות ו/או מאפיינים פיזיים שונים.

"Love is the great miracle cure. Loving ourselves works miracles in our lives." – Louise L. Hay

דרך המפגש עם המקומות בתוכנו שהאמנו שאינם ראויים לאהבה, אנו מגלים שהמקומות הללו הנם כמו ילדים פגועים וכואבים שזקוקים לחיבוק חמל ואוהב ומרגישים את המקומות הללו כראויים לאהבה, כפי שכל ילד ראוי לאהבה. כל מפגש כזה מרפא את המקומות הללו בתוכנו, ממוסס את מגננת האישיות ומראה לנו שאין אמת באמונה שמשהו בנו פגום ואינו ראוי לאהבה.
באופן הדרגתי התהליך הזה מעביר את הדגש מלהיות אהובים ללאהוב. נתחיל לחוות את עצמנו כמרחב של אהבה ונגלה את כוחה הפלאי של האהבה שיוצרת אהבה וטרנספורמציה בצורה נטולת מאמץ. מגיל צעיר אנו חווים את מקל התוכחה (מדמויות המפתח בחיינו) ואנו מפנימים שכדי ליצור שינוי התנהגותי יש צורך בהלקאה במקל התוכחה (מהסופר אגו), לגרום לעצמנו או לאחר להרגיש מספיק רע, כדי להבטיח שההתנהגות המגונה לא תחזור על עצמה. זו הוראה ולמידה שמבוססות על פחד. איננו מכירים בכוחה הפלאי של האהבה ליצירת שינוי. מודעות, הפניית תשומת לב מקבלת ופתיחות להרגיש את כל מה שקורה עקב התנהגות מסוימת, שלנו או של מישהו אחר, מספיקות כדי ליצור שינוי אמתי ועמוק, בנו ובאנשים אחרים. שינוי שקורה בתוך מרחב של אהבה.