מודעות כדרך חיים

תקציר: מאמר זה עוסק במודעות כדרך חיים, איך להיות מודעים דרך הכרות אינטימית עם תחושת המרחב של המודעות ועם כל הדרכים שבהם אנו מצמצמים מרחב זה והבחירה להשאר במודעות.

המילה מודעות מוגדרת כמצב או היכולת להיות מודע למשהו, היכולת להרגיש ולהבחין באירועים, עצמים, מידע מהחושים וכד'.
מצב תודעה זה אינו מצריך או מעיד על הבנה של הדבר אליו מודעים, כלומר זהו מצב הקודם להבנה/חשיבה אינטלקטואלית.
תחושתי היא שמודעות הינה המרחב/החלל בו הכל מתרחש.
המרחב שקט וחסר תנועה, ובתוכו נוצרים תנודה/רעש, המרחב מזהה את התנודה/רעש כתנודה/רעש ואת ההדהוד של התנודה/רעש בתוכו, ומזהה את ההתמוססות של התנודה/רעש חזרה אל תוך השקט וחוסר התנועה, אל תוך המרחב.

נקודת המבט/תחושת האני/ההזדהות שלנו הינה לעיתים עם המרחב ולעיתים עם התנודות/רעשים אשר נוצרים במרחב.
בהתאמה, החוויה שלנו משתנה מקצה לקצה: נקודת המבט שלנו לעיתים מאד רחבה ולעיתים מאד מצומצמת. לעיתים אנו יכולים להכיל הרבה ולעיתים איננו יכולים להכיל דבר. תחושתינו הינה לעיתים שיש מרחב, שקט, זמן, נינוחות, חופש פעולה, זרימה… ולעיתים הקירות סוגרים עלינו, יש חוסר שקט, דחיפות, קיבעון, קשה לשנות או להזיז.

ילדים חווים הרבה חופש ומרחב, כאן טמון יופיים. עם השנים, נוצרים פצעים, נקודות רגישות, מנגנוני הגנה, דפוסי חשיבה והתנהגות, נוצרת אישיות מגובשת ומקובעת אשר מזוהה עם התנודות/רעשים במרחב (מחשבות, רגשות, תחושות) ומצמצמת את המרחב.

מודעות כדרך חיים, הינה הכרות אינטימית עם המרחב ועם כל הדרכים בהם אנו מצמצמים את המרחב ובחירה להשאר במרחב.

ניתן להבחין בין כמה מצבים:
חוסר מודעות – כאשר קורים דברים סביבנו שלא שמנו לב אליהם או אנו מתנהגים בצורה שאיננו מודעים אליה ואנו זקוקים למישהו שיסב את תשומת ליבנו למה שקרה. לדוגמא כששואלים אותנו "למה התנהגת ככה?" ואנו עונים: "איך? מה עשיתי?… לא שמתי לב".
מודעות בדיעבד – אנו נעשים מודעים לדברים רק אחרי שכבר עבר זמן מסויים מרגע שהם החלו או הסתיימו.
לדוגמא: אנו מנסים להתמקד בדבר מה ועולה מחשבה בראשנו אשר מסיחה את תשומת ליבנו ואנו עסוקים בה, רק לאחר כמה דקות אנו מגלים שלא היינו כאן, היינו עסוקים במחשבות; או תוך כדי שיחה אמרנו משהו ורק לאחר שסיימנו לדבר אנו מודעים למה שאמרנו ושהיה עדיף לדבר אחרת או לא לדבר כלל; או התנהגנו בצורה מסויימת, ורק לאחר מכן, אנו מודעים לאיך שהתנהגנו ושהיה עדיף שהיינו מתנהגים בצורה אחרת.
מודעות תוך כדי – אנו מודעים לדברים תוך כדי שהם קורים, אך לאחר נקודת האל חזור, כבר אין לנו את היכולת לשנות את הדברים.
לדוגמא, אנו מנסים להתמקד בדבר מה ועולה מחשבה בראשנו, אנו מודעים לכך שהיא תופסת את תשומת ליבנו ואנו עסוקים בה, אנו מעוניינים להמשיך להתמקד במה שעשינו טרם המחשבה, אך המחשבה לוכדת אותנו, איננו מצליחים להרפות ממנה; או תוך כדי שיחה אנו קולטים מה אנו הולכים להגיד ויודעים שעדיף שלא נדבר או נאמר משהו אחר, אבל זה מאוחר מידי, המילים כבר בדרך החוצה;  או קורה משהו שלוחץ על נקודה רגישה שלנו ואנו רואים איך סערת הרגשות מתעוררת ואנו מזהים איך אנו הולכים להתנהג ויודעים שעדיף לעצור ולא להגיב, אבל התהליך כבר התניע ואיננו מסוגלים להפסיקו.
מודעות – אנו מודעים לדברים ברגע התהוותם, לפני שהם צוברים כח ותאוצה ויש לנו חופש לבחור לחשוב, לדבר ולהתנהג אחרת.
לדוגמא, אנו מנסים להתמקד בדבר מה ומתחילה להתהוות מחשבה בראשנו, אנו מודעים לרגע ההתהוות ובוחרים להשאיר את תשומת ליבנו במה שאנו מתמקדים בו; או תוך כדי שיחה, מתחיל להתהוות משפט תגובה בראשנו, אנו מודעים לרגע ההתהוות ולהשלכות של משפט זה ובוחרים לא לדבר או לדבר אחרת; או קורה משהו שלוחץ על נקודה רגישה שלנו, ואנו מרגישים את תחושת טרום הסערה, לוקחים נשימה עמוקה ובוחרים לעצור, לא להגיב, להשאר עם התחושה, עד יעבור זעם, עד שנוכל להגיב ממקום מודע.
ככל שתשומת הלב שלנו למרחב ולתנודות/רעשים במרחב, הבחירה שלנו להשאר במרחב ומידת ההזדהות שלנו עם המרחב גדולים יותר, נחווה יותר רגעים של מודעות.
ככל שאנו מזוהים יותר עם התנודות/רעשים במרחב וככל שמחשבה/מילה/אירוע/אדם מסויימים לוחצים יותר על פצעים ונקודות רגישות שלנו (בעיקר כשאיננו מודעים לקיומם והם בגדר נקודה עיוורת) נחווה יותר רגעים של חוסר מודעות.

מומלץ לאמץ מודעות כדרך חיים:

זהה/זהי את התחושה של להיות נוכח/ת, מודע/ת, תחושת המרחב, וקבע/י אותה כנקודת ייחוס:
תחושה זו יכולה לקרות ספונטנית למראה שקיעה יפה או ילדים משחקים, בשמיעת שירת ציפור או נעימה ברדיו וכד' או בצורה מכוונת דרך תרגול הרפיה, מדיטציה, נשימה יוגית וכד'. בדרך כלל הפעולות שאנחנו אוהבים הן הפעולות שבמהלכן אנחנו מודעים, איננו עסוקים בחשיבה, אנו לגמרי נוכחים בפעולה, חווים אותה דרך החושים ונהנים מהרגע הזה.
נרצה לזהות את תחושת המרחב הזו, ולהכיר אותה באופן אינטימי (תחושת הרווחה, הנינוחות והשלווה; תחושת צלילות התודעה והתחדדות החושים; תחושת ההרפיה הפיזית), להשאר בה, להגביר את הרגעים הללו [ראה/י מדיטציה ומודעות בחיים והעצמת החוויה החושית] ולקבוע תחושה זו כנקודת הייחוס שלנו, כדי שנוכל לזהות כאשר תחושת המרחב מצטמצמת.

זהה/זהי את הרגע בו תחושת המרחב מצטמצמת:
תחושת המרחב מצטמצמת בקלות רבה: מחשבה שעולה במוחנו, מילה שמישהו אומר לנו, רעש שמקפיץ אותנו, נוכחות של אדם מסויים וכד'.
כאשר יש הכרות טובה עם תחושת המרחב, קל יותר לזהות את הרגע בו תחושת המרחב מצטמצמת: תחושת ההתכווצות בגוף (בפנים/בלב/בבטן וכד'); תחושה שאינה נינוחה, מעין חוסר שקט שלפני הסערה; דו שיח פנימי פעיל (יותר מחשבות, מחשבות טעונות יותר). ככל שנזהה מוקדם יותר שתחושת המרחב הצטמצמה, יהיה קל יותר לחזור לתחושת המרחב.
יתכן שמעצם המודעות לכך שתחושת המרחב הצטמצמה, כבר תחזור/תחזרי לתחושת המרחב. יתכן ותצטרכ/י להשאר עם תחושת הצמצום.

השאר/י עם תחושת הצמצום והכר/י אותה באופן אינטימי:
המנע/י מפעולה (כל פעולה המגיעה ממקום של צמצום, תגביר את תחושת הצמצום). אל תאמינ/י לאף מחשבה, לסיפור המנטלי שנבנה סביב תחושת הצמצום. אל תתנגד/י לתחושה או תנסה/תנסי לשנות אותה. השאר/י עם הרגש/התחושה בגוף, תנ/י להם את המרחב להיות, הרגש/י אותם ותהיה/תהיי נינוח/ה איתם. קח/י נשימה יוגית, נשום/נשמי פנימה אל תוך המרחב את תחושת הצמצום, הכל/הכילי את התחושה, ונשוף/נשפי החוצה תחושה של מרחב. ניתן לקחת זאת צעד נוסף ולהכיר בכך שיש אנשים רבים בכל העולם שמרגישים בדיוק כמוך, ולנשום פנימה ולהכיל גם את הצמצום שלהם, ולנשוף החוצה תחושה של מרחב.
השמוש בנשימה, לא נועד בכדי לשנות את תחושת הצמצום או אי הנוחות, אלא כעוגן שעוזר להמנע מהספור המנטלי ולהשאר עם התחושה. ההשארות עם התחושה, עוזרת להבין את מקור הצמצום ולשנות/להרחיב את נקודת המבט, להחזיר את נקודת המבט שלנו למרחב.
המרחב מכיל גם את הצמצום ואת אי הנוחות. אין למרחב העדפה לגבי אילו רעשים/תנודות נוצרות בתוכו והמרחב אינו מקטלג אותם (טוב/רע, נעים/לא נעים וכד'), המרחב נותן את המרחב לדברים לעלות, מודע אליהם, מרגיש אותם, מכיל אותם ומאפשר להם להתמוסס חזרה לתוכו.
ייתכן כי בהתחלה תצטרכ/י לעצור ולשבת בעיניים עצומות בכדי להשאר עם תחושת הצמצום. לאחר תרגול, כל התהליך הזה יקרה מעצמו, תוך כדי הפעילות היום יומית שלך, כהרגל בריא יותר. [ראה/י גם התמודדות עם מתח נפשי ולפגוש כאב וסבל]

ניתן גם לזהות את תחושת המרחב ותחושת הצמצום אצל אנשים אחרים. קל לראות מתי יש פתיחות ומרחב ואת הרגע שמשהו נסגר ומצטמצם. יש שינוי במבט, בפנים, בשפת הגוף, באינטונציה וכד'. ככל שנזהה זאת יותר בעצמנו, יהיה קל יותר לזהות זאת אצל אחרים.
אם תחושת הצמצום של אנשים אחרים תגרום לתחושת המרחב שלנו להצטמצם ונגיב ממקום מצומצם, המרחב ביננו יסגר ולא תהיה תקשורת אפקטיבית.
כאשר אנחנו מזהים את הרגע שהמרחב הצטמצם אצל אנשים אחרים, ננסה להשאר עם תחושת המרחב שלנו ולהכיל את תחושת הצמצום שלהם, ננשום את תחושת הצמצום אל תוך המרחב וננשוף החוצה תחושת מרחב. ממקום של מרחב, נדע איך לדבר ולהתנהג, כדי לאפשר מרחב פתוח ותקשורת אפקטיבית. ככל שנוכל להכיל את תחושת הצמצום שלנו ודרך ההכלה לחזור/להשאר בתחושת המרחב, כך גם נוכל להכיל את תחושת הצמצום של אנשים אחרים ולהשאר בתחושת המרחב. [ראה/ראי גם הקשבה וכנות]

 

בכדי להעמיק וללמוד את הכלים המוזכרים במאמר זה, התקשר/י עכשיו 052-3470949 או לחצ/י צור קשר לתיאום שיעור התנסות מוזל בקורס מדיטציה ומודעות או לתיאום מפגש אישי של מודעות רגשית וטיפול רגשי. השיעורים מתקיימים בחיפה ובקריות. אם אינך גרה באזורים אלו, ניתן לקיים בזום שיעורים פרטיים של מדיטציה ומודעות או מפגשים אישיים של מודעות רגשית וריפוי רגשי.