תקציר: מאמר זה מדבר על התרומה וההכרח של לקיחת אחריות ליצירת שינוי; מעבר מחיים של קורבנות/האשמה/תירוצים/הצטדקויות להיענות לחיים והתמזגות עם החיים ומעבר מתודעה של נפרדות לתודעה של אחדות. המאמר מפרט את התהליך והאפשרות לשינוי בהתאם לשלבים שונים של מודעות ומה המשמעות של לקיחת אחריות ברבדים שונים (מנטלי, רגשי, מעשי, רוחני). המאמר כולל פתגמים מעוררי השראה בנושא.
סיפור זן עתיק מספר על סמוראי שהגיע למאסטר זן וביקש ללמוד על גן עדן וגיהנום. מאסטר הזן הסתכל על הסמוראי, לעג לו, הקטין אותו והעליב אותו שאינו ראוי ואין לו את היכולת להבין גן עדן וגיהנום. בחמתו הניף הסמוראי את חרבו ועמד לערוף את ראשו של המאסטר. המאסטר אמר: "עצור! – זה גיהנום". מילות המאסטר חדרו ללב הסמוראי וחיברו אותו לאמת. הסמוראי התמלא בהכרת תודה. המאסטר אמר: "זה גן עדן".
"It is my daily mood that makes the weather. I possess tremendous power to make life miserable or joyous.
I can be a tool of torture or an instrument of inspiration, I can humiliate or humor, hurt or heal.
In all situations, it is my response that decides whether a crisis is escalated or de-escalated, and a person is humanized or de-humanized."
— J. W. Goethe
גן עדן וגיהנום אינם מקומות שנגיע אליהם אחרי מותנו כשדמות אלוהית שהינה חיצונית לנו תשפוט אותנו על פי המעשים שעשינו לאורך חיינו.
גן עדן וגיהנום הינם החוויה שלנו כרגע, עקב התודעה שלנו והמחשבות, פרשנויות, רגשות, החלטות, מעשים, תגובות וכד' אשר נובעות מתודעה זו ומחזקות אותה.
ככל שאנו מזוהים עם תודעה של נפרדות וחווים את עצמנו כאישיות נפרדת ומונעים מתוך תשוקה ופחד שנובעים מכך, נחווה יותר חוסר שקט, חוסר שביעות רצון וסבל וניצור עבור עצמנו והסובבים אותנו גיהנום עלי אדמות. ככל שאנו מזוהים עם תודעה של אחדות וחווים את עצמנו כמודעות ומונעים מתוך אהבה ותבונה, נחווה יותר שקט, שביעות רצון, אושר ואהבה וניצור עבור עצמנו והסובבים אותנו גן עדן עלי אדמות. להרחבה על תודעה של נפרדות/אחדות ראה/י מאמר "מי אני?".
"The victim mindset dilutes the human potential.
By not accepting personal responsibility for our circumstances, we greatly reduce our power to change them." ― Steve Maraboli
דרך אחת בה אנו יוצרים גיהנום עבורנו ועבור הסובבים אותנו, הינה תחושת הקורבנות, תחושה שאינני אחראי/ת על חיי, אלא אני קורבן של נסיבות חיי/האנשים בחיי/דמות אלוהית חיצונית לי וכד'.
יש מישהו אחר שהינו אשם בכך שאני כפי שאני וחיי הינם כפי שהם.
נקודת מבט של קורבנות, הינה נקודת מבט מייאשת, כי אם אינני אחראי/ת לחיי ואני עסוק/ה בלהאשים מישהו אחר, אני גוזל/ת מעצמי את החופש להשתנות, לשנות וליצור עבורי חיים אחרים.
אני גם גוזל/ת מאנשים אחרים את החופש שלהם כאשר אני מטיל/ה את האחריות לחיי עליהם והם צריכים לפצות אותי, לעמוד בציפיות וההאשמות שלי ולהשתנות בשבילי.
"Nothing will ever change while you point the finger of blame. Out of responsibility comes possibility" – Losa Villa Prosen
דרך אחרת בה אנו יוצרים גיהנום עבור עצמנו, הינה האשמה והלקאה עצמית שהינה הקיצוניות השניה וההופכית לתחושת הקורבנות. אנו לוקחים על עצמנו את האשמה לאיך שאנו, לאיך שהחיים שלנו,
לאיך שאנשים אחרים והחיים שלהם וכד'. זוהי אמנם נקודת מבט בה אנו אחראיים לחיים שלנו ולכן יש לנו גם את היכולת להשתנות ולשנות, אך כשאנו שקועים בהאשמה והלקאה עצמית, אנו כבולים לעבר ויוצרים סבל מיותר במקום להשקיע את האנרגיה שלנו בשינוי ולהיות נוכחים וזמינים עבור עצמנו ועבור האנשים סביבנו.
"The power behind taking responsibility for your actions lies in putting an end to negative thought patterns.
You no longer dwell on what went wrong or focus on whom you are going to blame.
You don't waste time building roadblocks to your success.
Instead, you are set free and can now focus on succeeding." ― Lori Myers
מה שקרה כבר נגמר. העבר ממשיך להתקיים רק במחשבותנו. הבודהה אמר שהאויב הכי גרוע שלנו לא יכול לפגוע בנו כמו האמונה במחשבותנו. כל עוד אנו עסוקים בהאשמה והלקאה של מישהו אחר (במקרה של קורבנות) או של עצמנו (במקרה של האשמה עצמית), אנו מעלים באוב את העבר שוב ושוב וממשיכים להכאיב לעצמנו ולאנשים אחרים, לעיתים קרובות, הרבה יותר מהכאב שכביכול נגרם לנו על ידי מישהו אחר או שאנו גרמנו למישהו אחר (גם כאב זה תלוי פעמים רבות בפרשנות שלנו למציאות ולא במציאות עצמה – ראה/י מאמר חזרה למציאות).
"We have to do the best we can. This is our sacred human responsibility" – Albert Einstein
למעשה האמת אינה נמצאת אף פעם בקצוות, אלא בדרך האמצע. דרך האמצע, במקרה זה, הינה לקיחת אחריות, במקום לקיחת אשמה או האשמה של מישהו אחר ובלי תירוצים והצטדקויות.
כן, אנו אחראים לחיים שלנו.
כן, אנו מחוברים לאנשים אחרים והמילים שלנו, המעשים שלנו ואפילו דרך ההסתכלות שלנו עליהם (ראה/י מאמר טרנספיגורציה), משפיעים עליהם ויכולים לגרום להם כאב ונזק ולכן יש לנו גם אחריות לאנשים אחרים.
כן, אנשים אחרים משפיעים עלינו דרך המילים שלהם, המעשים שלהם ואפילו דרך ההסתכלות שלהם עלינו ויכולים לגרום לנו כאב ונזק ולכן לאנשים אחרים יש גם אחריות כלפינו.
"I saw that we’re all doing the best we can. This is how a lifetime of humility begins." – Byron Katie
למרות שכולנו אחראים לחיים שלנו ואחד כלפי השני, אין אשמים. בכל רגע נתון כולנו עושים כמיטב יכולתנו. אם היינו יכולים לנהוג אחרת, היינו עושים זאת. אף אחד לא באמת בוחר באופן מודע לפגוע בעצמו או במישהו אחר – זה קורה מבורות, מחוסר מודעות. ההבנה הזו נמצאת בבסיס החמלה ומחילה (ראה/י מאמר בקישור).
כמו כן, כיוון שאנו מחוברים ומשפיעים אחד על השני – בקשרים בין אנשים, כמעט ולא ניתן להפריד בין המעשים שלנו ולזהות רק צד אחד שפעל באופן שגוי והינו "אשם". ניתן לעשות זאת, רק אם אנו מסתכלים בצורה מאוד מצומצמת על אירוע בודד ומנתקים אותו מהתמונה הכוללת של כל הקשר וזו אינה המציאות.
"The highest form of human intelligence is to observe yourself without judgement." – Jiddu Krishnamurti
מגיל צעיר אנו חווים אשמה, האשמה ואת מקל התוכחה ואנו מפנימים שכדי ליצור שינוי התנהגותי יש צורך בלגלות מי אשם ובהלקאה במקל התוכחה, לגרום לעצמנו או לאחר להרגיש מספיק רע, כדי להבטיח שההתנהגות המגונה לא תחזור על עצמה. זו הוראה ולמידה שמבוססות על פחד ומתקיימות בתודעת הנפרדות. איננו מכירים בכוחה הפלאי של מודעות ואהבה ליצירת שינוי. מודעות, הפניית תשומת לב מקבלת ופתיחות להרגיש את כל מה שקורה עקב התנהגות מסויימת, שלנו או של מישהו אחר, מספיקות כדי ליצור שינוי אמיתי ועמוק, בנו ובאנשים אחרים. שינוי שקורה בתוך מרחב של מודעות ואהבה ומתקיים בתודעה של אחדות.
"When you know better, you do better" – Maya Angelou
ניתן להבחין בין כמה שלבים:
חוסר מודעות – כאשר קורים דברים סביבנו שלא שמנו לב אליהם או אנו מתנהגים בצורה שאיננו מודעים אליה ואנו זקוקים למישהו שיסב את תשומת ליבנו למה שקרה. לדוגמא כששואלים אותנו "למה התנהגת ככה?" ואנו עונים: "איך? מה עשיתי?… לא שמתי לב".
מודעות בדיעבד – אנו נעשים מודעים לדברים רק אחרי שכבר עבר זמן מסויים מרגע שהם החלו או הסתיימו.
לדוגמא: אנו מנסים להתמקד בדבר מה ועולה מחשבה בראשנו אשר מסיחה את תשומת ליבנו ואנו עסוקים בה, רק לאחר כמה דקות אנו מגלים ששקענו במחשבות; או תוך כדי שיחה אמרנו משהו ורק לאחר שסיימנו לדבר אנו מודעים למה שאמרנו ושהיה עדיף לדבר אחרת או לא לדבר כלל; או התנהגנו בצורה מסויימת, ורק לאחר מכן, אנו מודעים לאיך שהתנהגנו ושהיה עדיף שהיינו מתנהגים בצורה אחרת.
מודעות תוך כדי – אנו מודעים לדברים תוך כדי שהם קורים, אך לאחר נקודת האל חזור, כבר אין לנו את היכולת לשנות את הדברים.
לדוגמא, אנו מנסים להתמקד בדבר מה ועולה מחשבה בראשנו, אנו מודעים לכך שהיא תופסת את תשומת ליבנו ואנו עסוקים בה, אנו מעוניינים להמשיך להתמקד במה שעשינו טרם המחשבה, אך המחשבה לוכדת אותנו, איננו מצליחים להרפות ממנה; או תוך כדי שיחה אנו קולטים מה אנו הולכים להגיד ויודעים שעדיף שלא נדבר או נאמר משהו אחר, אבל זה מאוחר מידי, המילים כבר יצאו לדרכם; או קורה משהו שלוחץ על נקודה רגישה שלנו ואנו רואים איך סערת הרגשות מתעוררת ואנו מזהים איך אנו הולכים להתנהג ויודעים שעדיף לעצור ולא להגיב, אבל התהליך כבר התניע ואיננו מסוגלים להפסיקו.
בשלב זה אנו נוטים לחוות הכי הרבה אשמה, חרטה וייסורי מצפון, כי ישנה תחושה שהיינו יכולים לפעול אחרת, כי היתה מודעות תוך כדי, אך זו תחושה מוטעית. רק בשלב הבא של מודעות, ישנה אפשרות אמיתית לשינוי.
מודעות – אנו מודעים לדברים ברגע התהוותם, לפני נקודת האל חזור, כלומר לפני שהם צוברים כח ותאוצה ואנו יכולים לבחור לחשוב, לדבר ולהתנהג אחרת.
לדוגמא, אנו מנסים להתמקד בדבר מה ומתחילה להתהוות מחשבה בראשנו, אנו מודעים לרגע ההתהוות ובוחרים להשאיר את תשומת ליבנו במה שאנו מתמקדים בו; או תוך כדי שיחה, מתחיל להתהוות משפט תגובה בראשנו, אנו מודעים לרגע ההתהוות ולהשלכות של משפט זה ובוחרים לא לדבר או לדבר אחרת; או קורה משהו שלוחץ על נקודה רגישה שלנו, ואנו מרגישים את תחושת טרום הסערה, לוקחים נשימה עמוקה ובוחרים לעצור, לא להגיב, להשאר עם התחושה, עד יעבור זעם, עד שנוכל להגיב ממקום מודע.
בכל תחום בחיים שאנו מבקשים שינוי, נראה התפתחות הדרגתית בין השלבים שתוארו לעיל. בשלבים של חוסר מודעות, מודעות בדיעבד ומודעות תוך כדי, עדיין אין לנו את היכולת להשתנות או לפעול בצורה אחרת. אין כאן מקום לאשמה או האשמה, הם רק מאטים או מונעים את תהליך הלמידה וההתפתחות שנחוצים לשינוי. לאט לאט, צעד אחר צעד, מתפתחת מודעות רחבה יותר, מדוייקת יותר, חדה יותר לגבי התחום בו אנו מבקשים שינוי, עד שלבסוף במצב של מודעות אמיתית, השינוי קורה מעצמו.
"The best day of your life is the one on which you decide your life is your own. No apologies or excuses. No one to lean on, rely on, or blame.
The gift is yours – it is an amazing journey – and you alone are responsible for the quality of it. This is the day your life really begins." ― Bob Moawad
לקיחת אחריות (ללא תירוצים והצטדקויות בפני עצמנו או בפני אנשים אחרים וללא האשמה של עצמנו או אנשים אחרים) הינה הכרחית בשביל לאפשר את תהליך הלמידה וההתפתחות לעיל והיא גם בעצם הנכונות לעבור את התהליך לעיל.
נרצה לבחון ולראות בפתיחות ובכנות, איך אני תרמתי והנני תורמ/ת לסיטואציה מסויימת בחיים שלי בכל הרבדים (נקודת מבט, מחשבות, פרשנויות, רגשות, החלטות, מעשים, תגובות, חוסר מעש וכד') ולזהות מה ההשלכות והתוצאות של כל אלו.
"You may believe that you are responsible for what you do, but not for what you think. The truth is that you are responsible for what you think, because it is only at this level that you can exercise choice. What you do comes from what you think." — Marianne Williamson, Return to Love
לקיחת אחריות ברובד המנטלי הינה הנכונות לבחון את האמיתות של המחשבות, פרשנויות ונקודות המבט שלי ואיך הם השפיעו ומשפיעות על הסיטואציה ועל המציאות שלי (מומלץ לבחון זאת בעזרת העבודה של ביירון קייטי).
"Real power comes when we stop holding others responsible for our pain and we take responsibility for all our feelings" – Melody Beattle
לקיחת אחריות ברובד הרגשי הינה הנכונות להפתח, להרגיש ולהכיל כל מה שעולה בתוכי עקב הסיטואציה (ראה/י מאמרים עולם הרגש; לפגוש כאב וסבל; על מודעות, אישיות וחופש הבחירה ביניהם) וכשיש צורך בכך גם לשתף ברגשותיי (בכנות, בפתיחות וללא האשמה) אנשים אחרים שקשורים לסיטואציה הזו, כדי לפתוח פתח להבנה עמוקה יותר, גילוי אמת משותפת לשני הצדדים ולאפשר שינוי אמיתי (ראה/י דיבור מהלב והקשבה עמוקה וחמלה – במאמר חמלה ומחילה).
"Eventually we all have to accept full and total responsibility for our actions, everything we have done, and have not done."
— Hubert Selby Jr., Requiem for a Dream
לקיחת אחריות ברובד המעשי הינה הנכונות לבחון את ההשלכות והתוצאות של המילים והמעשים שלי והשתיקה וחוסר המעש שלי והנכונות לשאת בתוצאות של מעשיי, כלומר לבקש סליחה אם פגעתי במישהו אחר, אם יש צורך בכך לעשות מה שביכולתי כדי לפצות אדם אחר על מעשיי, לעשות מה שנדרש ואפשרי כדי לתקן את הסיטואציה וכד'.
"Stand up, be bold, be strong. Take the whole responsibility on your own shoulders, and know that you are the creator of your own destiny.
All the strength and succor you want is within yourself. Therefore make your own future."―Swami Vivekananda
לקיחת אחריות ברובד הרוחני הינה הנכונות והכוונה הברורה מהיום והלאה, לעבור את התהליך הנדרש לשינוי המתבקש מהסיטואציה, בלי תירוצים והצטדקויות בפני עצמנו או בפני אנשים אחרים;
בלי ביקורת כלפי עצמנו או אנשים אחרים; בלי אשמה והאשמה של עצמנו או אנשים אחרים; עם סבלנות אינסופית, אהבה עצמית, חמלה ומחילה והבנה עמוקה של התהליך ההדרגתי שפורט לעיל, אשר אינו קורה בין רגע ודורש התמדה.
"Every excuse I ever heard made perfect sense to the person who made it." ― Dr. Daniel T. Drubin
בהדרגה נלמד לזהות את הרגעים בהם עולים בנו תירוצים, הצטדקויות, ביקורת או האשמה, כרגעים בהם אנו נמנעים מלקיחת אחריות ובאותם רגעים פשוט נעצור ונשאל את עצמנו שאלות כגון:
"האם זה הכרחי?", "האם זה אמיתי?", "איך הייתי חווה את הסיטואציה ללא תירוצים/הצטדקויות/ביקורת/האשמה?", "מה האחריות שלי?" וכד' – אין צורך לענות על השאלות הללו דרך חשיבה.
נסה/י לחוות את התשובה לשאלות הללו בחוויה הישירה שלך, דרך הגוף.
מטרת השאלות הללו הינם לעזור לנו לעצור את המומנטום וההיפנוזה של התירוצים/הצטדקויות/ביקורת/האשמה ולחבר אותנו למרחב של מודעות.
"The moment you take responsibility for everything in your life is the moment you can change anything in your life" – Hal Elrod
בהדרגה תתפתח בנו הכנות, הנכונות (יש סיבה לכך שמילים אלו באות מאותו שורש) וההכרח של באמת לראות "מה האחריות שלי?" ולקחת אחריות בכל הרמות.
במקום לברוח מהאי נוחות של הראיה הבהירה והחוויה של האחריות שלי בכל רגע וההשלכות של מחשבותיי, רגשותיי ומעשיי (תירוצים, הצטדקויות, ביקורת והאשמה הינם הדרכים בהם אנו בורחים מאי נוחות זו), נוכל לשמוח בכך שאנו מודעים ולבטוח בכך שהמודעות הזו מובילה לשינוי בהתאם לתהליך ההדרגתי שתואר לעיל.
לקיחת אחריות במובן הרחב ביותר, הינה לקיחת אחריות בכל הרבדים (מנטלי, רגשי, מעשי ורוחני), בכל רגע, בכל סיטואציה, בכל קשר… כלומר לקיחת אחריות על כל חיינו.
"The mature response to the problem of existence is love" – Erich Fromm
לקיחת אחריות גורמת לשינוי הדרגתי מתודעה של נפרדות (אגו) לתודעה של אחדות (מודעות); מחיים המונעים על ידי פחד ותשוקה לחיים המונעים על ידי אהבה ותבונה; ממגננה מהחיים, התנגדות לחיים ותגובה אוטומטית לחיים מתוך דפוסי התנהגות שמוגדרים מראש עקב הבריחה שלנו מכאב והרדיפה אחרי הנאה בהתאם לניסיון העבר שלנו (ראה/י מאמר לפגוש כאב וסבל) לנוכחות מלאה בחיים והיענות לחיים מרגע לרגע בהתאם לצורך של הרגע הזה, ריקוד עם החיים, התמזגות עם החיים.
"Accountability breeds response-ability" – Stephen Covey
השפה האנגלית מבטאת את השינוי הזה טוב יותר. בשפה האנגלית המילה "אחריות" (responsibility) מצביעה על הדרך ועל היעד אליו היא מובילה (response-ability). המילה response מתורגמת כתשובה, תגובה, היענות.
תגובה מוגדרת כפעולה נגדית, פעולת גומלין, ריאקציה (re- action), הגבה, מענה, תשובה, הד, נקמה, גמול; החזר, רפלקס; השפעה, השלכה, אפקט, אינטראקציה. זו דרכו של האגו.
תשובה מוגדרת כמענה, פתרון, תגובה; חזרה, שיבה; חרטה, צער, מוסר כליות, נוחם. במילה זו אנו רואים את החרטה והצער שנחווה כאשר נראה ונחווה בכנות את האחריות שלנו למעשים שלנו.
אם נברח מתחושות הצער והחרטה לכיוון של האשמה עצמית, נחווה מוסר כליות/יסורי מצפון.
אם נסכים לחוות את תחושות הצער והחרטה במלואם, נחווה חזרה ושיבה למודעות שהננו ונמצא נוחם במודעות שיוצרת שינוי.
היענות מוגדרת כמתן מענה, תשובה, תגובה; הסכמה, נכונות, הסכם, עשיית יד אחת. זו דרכה של המודעות.
המילה response-ability הינה היכולת להגיב, לחוות תשובה והיכולת להיענות, כלומר מילה זו כוללת בתוכה את כל התהליך, המעבר מהתגובתיות של האגו, דרך לקיחת אחריות להיענות של המודעות.
"Response-ability is knowing the no matter how bad things appear, there is always a possibility to express your truth in the face of challenge"
– Fred Kofman
את ההבדל בין מגננה/התנגדות/תגובה לבין היענות לחיים, ניתן להמחיש דרך ההבדל בין לחימה רגילה (בה אנו מנסים להגן על המרחב שלנו דרך זה שנמנע מהיריב להכנס למרחב שלנו אם דרך מגננה ואם דרך הדיפתו על ידי תקיפה, דבר הדורש כוח ומאמץ רב) לעומת אומנות הלחימה אייקידו (אשר דוגלת בתנועה המתמזגת עם התוקף, אגב הסטת כוחו וניתובו על מנת להתאחד עם התנועה, ולהוביל אותה, מבלי לגרום להתנגדות מצד התוקף ומבלי לגרום נזק לתוקף, דבר שאינו דורש כוח או מאמץ).
בחיים בתודעה של נפרדות, האגו הינו המגננה שלא מאפשרת לחיים להכנס פנימה, מעין התנגדות תמידית לחיים ותגובתיות יתר אוטומתית לחיים מתוך מגננה.
בחיים בתודעה של אחדות, המגננה של האגו מתמוססת, החיים נכנסים פנימה, פנימה והחוצה מתמוססים, ישנה התמזגות עם החיים, תנועה עם החיים והיענות לחיים שפועמים בכל.
"Respond to every call the excites your spirit" – Rumi
במובן הרחב ביותר היענות לחיים זו היענות (הסכמה, אמירת "כן!") לחיים בתודעה של אחדות, חיים במודעות כמודעות (ראה/י מאמרים "מי אני?") דרך אהבה ותבונה והקשבה והיענות לקריאות הנשמה במקום לגחמות האגו.
"What you do is what the whole universe is doing at the place you call ‘here and now.’
You are something the whole universe is doing in the same way that a wave is something that whole ocean is doing." – Alan Watts
באופן פרדוקסלי, ככל שישנה יותר נכונות לקחת אחריות על חיינו, עם המעבר מתודעה של נפרדות (בה אנו חווים את החיים כמאמץ גדול שמלווה בקשיים כי ישנה תחושה ש"כל החיים על הכתפיים שלי" מחד, אך מאידך יש נטיה להמנע מאחריות אמיתית על חיי דרך תירוצים, הצטדקויות, קורבנות והאשמה) לתודעה של אחדות, החוויה שלנו בחיים תהיה שיש פחות אחריות/מאמץ/קושי, כיוון שהאחריות שהיתה על האגו, מתמוססת עם התמוססות האגו ותחושת הנפרדות; כיוון שבמקום מגננה, התנגדות לחיים וניסיון לשנות את החיים (שדורשות מאמץ רב וגורמות לתחושה של קושי) ישנה קבלה והתמזגות עם החיים והתחושה הינה שהחיים חיים את עצמם ונענים לעצמם, חיים בזרימה, חיים נטולי מאמץ וקושי.
מקור הפרדוקס הינו שבכל רגע בו אנו חווים את עצמנו כנפרדים מהחיים ומסתכלים על החיים מנקודת מבט של נפרדות, הננו אחראים על כל מה שנובע מנקודת המבט הנפרדת הזו ועלינו לקחת אחריות זו כדי לאפשר את החזרה והשיבה לתודעה של אחדות, בה למילה "אחריות" כבר אין משמעות (כי אין מישהו נפרד שהינו אחראי על משהו אשר נפרד ממנו), החיים פשוט קורים מעצמם.
את התהליכים שמתוארים במאמר זה ניתן ללמוד בקורס מדיטציה ומודעות, סדנאות מדיטציה ומודעות ובמפגשים אישיים של מודעות רגשית וריפוי רגשי, מי אני? ולפרוש כנפיים ולעוף.
המפגשים מתקיימים בחיפה ובקריות. אם אינך גרה באזורים אלו, ניתן לקיים מפגשים אלו בשיחת וידאו בסקייפ (skype).
התקשר/י עכשיו 052-3470949 או לחצ/י צור קשר לתיאום שיעור התנסות מוזל בקורס מדיטציה ומודעות, הרשמה לסדנאות מדיטציה ומודעות או תיאום מפגשים אישיים.
כתיבת תגובה