טיולי יוגה מדיטציה טיולים מאורגנים מסעות טיול מאורגן

תקציר: יומן המסע מתעד בצורה כתובה ומצולמת את חוויות ותובנות מסע גוף נפש להרי טיין שאן קירגיזסטן 20-31/08/15, שיצא כשיתוף פעולה של חברת היעד הבא ופשוט יוגה, בהדרכת לביא סגל ומעין צח, עם קבוצה של 14 מטיילים ושילב טרקים, יוגה, מדיטציה ושיחות העשרה על הדברים שחשובים באמת.
כמובן שאת החוויה האמיתית לא באמת ניתן לתעד במילים ואפילו לא בתמונות וסרטים, אך אפשר לנסות.

כשהשלג במעברי ההרים נמס כמעה והמדרונות התמלאו בפריחה מרהיבה, הנחנו בצד את טרדות היום-יום, ארזנו תרמילים ויצאנו עם קבוצה קטנה של שוחרי אושר ושלווה למסע נדודים חוויתי בהרי ה- Tiān Shān ("ההרים השמימיים") של קירגיסטן, הפינה הצפונית של חגורת ההימליה.

התגובה הראשונית של אנשים לנסיעתי לקירגיזסטן היתה "קירגיז-מה?…", "איפה זה?", "מה איבדת שם?"…

אז אתחיל בכמה עובדות על קיריגזסטן שמסתמכות על וויקיפדיה ועל מילותיו של רמיל (המדריך המקומי שליווה אותנו לאורך המסע):

הרפובליקה הקירגיזית (בקירגיזית: Кыргыз Республикасы) היא מדינה ללא מוצא לים השוכנת בחלק המרכזי של יבשת אסיה.
למדינה גבולות עם הרפובליקה העממית של סין במזרח, קזחסטן בצפון, אוזבקיסטן במערב וטג'יקיסטן בדרום.

שטחה של קירגיזסטן סופח לאימפריה הרוסית בשנים 1855 – 1876. תחת שלטון ברית המועצות היא נהפכה להיות רפובליקה סובייטית בשנת 1937. היא זכתה בעצמאות מברית המועצות בשנת 1991. מאז עצמאותה, המדינה עברה כמה הפיכות פוליטיות.

את רוב שטחה של קירגיזסטן תופסים הרי טיין שאן, הרים גבוהים עם עמקים עמוקים. במדינה נמצא אגם גדול ששמו איסיק קול ("האגם החם" בקירגיזית, השם נובע מכך שאגם זה אינו קופא בחורף), ששטחו למעלה מ-6,000 קמ"ר.

קירגיזסטן הינה מדינה עניה. קיימת חקלאות המבוססת בעיקר על מרעה צאן ועל גידול פירות וירקות. בערים הגדולות קיימת תעשייה שברית המועצות הורישה. ענף חדש יחסית הינו גידול דגי טרוטה (זן של דגים שקשור לדגי סלמון), בחוות טרוטה שניתן לראות סביב האזור של בישקק, שהינה עיר הבירה של קירגיזסטן. במדינה יש מכרה זהב שמייצר כ 15 טון זהב בשנה (1/3 מההכנסות הולך לממשלה הקירגיזית ו 2/3 לחברה הקנדית היזמית שמתפעלת את המכרה). קירגיזסטן גם מייצאת פירות, ירקות ומים לרוסיה ולחלק מהמדינות השכנות.

אוכלוסיית קירגיזסטן ב 2015 מונה כ-5.9 מיליון תושבים, מתוכם כ-70.9% קירגיזים, 9% רוסים, 14.5% אוזבקים. כמו כן, במדינה מתגוררים גם אוקראינים (0.5%), גרמנים, טטרים, קזחים (0.7%), דונגנים (1.9%), אויגורים (1.1%) וטג'יקים (1.1%). מבחינה דתית כ-70% מהאוכלוסייה שייכים לעמים שהדת המקורית שלהם היא אסלאם סוני.

התרבות הקירגיזית היא תרבות של נוודים הרריים. מאפיינים אותה מוזיקה ייחודית ואגדותיהם של מספרי סיפורים.
לסוסים מקום חשוב בתרבות הקירגיזית והרבעת סוסים נפוצה בקירגיזסטן. הקירגיזים אוהבים לאכול בשר סוסים (על הסוסים שמיועדים למאכל לא רוכבים, כדי שהבשר ישאר רך) והמשקה המסורתי הוא קומיס, שהינו חלב סוסה מותסס, המכיל כ 2% אלכוהול.

המזון הנפוץ בקיריגיזסטן מבוסס על שילובים של בשרים, בצקים למיניהם (שעשויים מקמח לבן) ואורז לבן בתוספת של מעט ירקות. הם ניזונים מבשר בבוקר, בצהריים ובערב. טבעונות אינה נפוצה בקירגיזסטן. רמיל התבדח איתי שהרבה טבעונים מתחילים לאכול בשר בקירגיזסטן.

עובדה מעניינת על קיריגזסטן שנתקלנו בה באחד הימים הראשונים של המסע, הינה שלמרות שנוסעים בצד ימין של הכביש כמו בארץ, יש בכבישים גם רכבים שבהם ההגה ממוקם בצד שמאל של הרכב (כמו בארץ) וגם רכבים שבהם ההגה ממוקם בצד ימין של הרכב (כמו באנגליה, רכבים אלו הינם זולים יותר).

עד כאן מקבץ העובדות, נתחיל במסע מנקודת המבט האישית שלי…

בניגוד למסע להרי יוון בשנה הקודמת (שהיה המסע הראשון שיצא כשיתוף פעולה של חברת היעד הבא ופשוט יוגה ואליו התכוננתי גם ברמה הפיזית על ידי הליכות בעליות וירידות של חיפה והייתי עסוקה בו בימים ובשבועות לפני המסע, כיוון שממש לא ידעתי למה לצפות), למסע לקיריגזסטן הגעתי יום אחרי מעבר דירה, אחרי שבועות של אריזות ויומיים אינטנסיביים של פריקות. מעבר לכך שארזתי את המזוודה למסע, כחלק מהאריזות של כל הדירה, כל תשומת הלב שלי היתה על מעבר הדירה, כך שהמסע לקירגיזסטן התחיל עבורי כמעט ב"הפתעה".

פגשנו את קבוצת המטיילים (13 אנשים בגילאים 40-60 ונער אחד בן 15 שהצטרף לאימו) בסביבות 22:00 בנתב"ג ועלינו על טיסת לילה למוסקווה, רוסיה. לאחר עצירת ביניים במוסקווה, המשכנו בטיסה נוספת לבישקק, קירגיזסטן.
זיהינו שהגענו למדינת עולם שלישי דרך המפגש עם השירותים של שדה התעופה, שירותי בול פגיעה ונייר טואלט קירגיזי שהזכיר במרקם שלו נייר זכוכית. המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היתה אם בארזים (השירותים בשדה התעופה) נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר (השירותים בשאר המדינה)?
החום הכבד שפגש אותנו ביציאה מהשדה, הזכיר מאוד את חום אוגוסט הכבד שהשארנו מאחור (אחד השבועות החמים ביותר שנרשמנו אי פעם בארץ בתקופה זו של השנה).
כאן גם פגשנו לראשונה את רמיל, המדריך המקומי המעולה שליווה אותנו לאורך כל המסע.

נסענו מהשדה לבישקק בשני מיניבוסים. לאורך הדרך היה ניתן להבחין במשפחות עניות שגרות לצידי הכביש הראשי. מראה שנחקק בראשי היתה מיטה זוגית שמונחת לצידי הכביש ועליה שוכבים כמה ילדים, ללא קורת גג מעליהם.
סגנון הבתים והבנייה לאורך הדרך היה אקראי לחלוטין.

בבישקק עשינו צ'ק אין בבית מלון מערבי ונעים, שנועד להקל על ההסתגלות שלנו לקירגיזסטן.
לאחר מקלחת ומנוחה קצרה נפגשנו לארוחת ערב במסעדה מקומית וסיור רגלי בבישקק.

במסעדה היו ממטרות עיליות עדינות שהתיזו זרזיף מים מתמשך על הסועדים כדי להקל על החום.
הגישו לנו למנה ראשונה מגוון סלטים (סלט ירקות, סלט סלק עם תפוחים ואגוזים וסלט כרוב) ולמנה עיקרית נודלס מוקפצים עם מעט ירקות, עם או בלי בשר.

בישקק הינה בירתה של קירגיזסטן. העיר הוקמה בשנת 1878. בשפה הקירגיזית פירוש המלה בישקק הוא מַחְבֵּצָה שנועדה ליצר תסיסה של חלב סוסים.
בעיר יש שדרות רחבות ובניינים ציבוריים עשויים משיש המשולבים בבתי מגורים בסגנון הסובייטי. העיר נראית אפרורית אך מטופחת. ישנם פסלים ומזרקות במקומות שונים בעיר, הרבה צמחייה ירוקה לאורך הכבישים, מסעדות, בתי קפה, מרכזי קניות וכד'.

ליד הבית הלבן בבישקק (בתמונה מטה) שמענו מרמיל על ההיסטוריה הפוליטית של קירגיזסטן, על השחיתות ועל ההפיכות.

כאן גם ראינו לראשונה את הדגל של קירגיזסטן (בתמונה משמאל).
לביא (המדריך הישראלי שלנו מצוות היעד הבא) שאל אותנו אם אנחנו מזהים מה נמצא במרכז הדגל ואמר במסתוריות שבהמשך המסע נגלה. רמיל גילה לנו שהסמל במרכז השמש מייצג את החלק העליון של היורט (ראה/י בתמונה למטה), שהינו בית מסורתי שמשמש את הנוודים במרכז אסיה, בין היתר גם בקיריגיזסטן. אכן בהמשך המסע נתקלנו ביורטים רבים ואף ישננו בתוכם.

הגענו לבישקק כמה ימים לפני יום העצמאות של קירגיזסטן, כך שבשעות הערב בכיכר המרכזית (כיכר Ala-Too בתמונה למטה) הסתובבו אנשים רבים שכבר החלו את החגיגות המוקדמות. בסיור הרגלי גם נתקלנו בלונה פארק מקומי קטנטן וחמוד שהיה מלא באנשים.

כיכר שמאוד הרשימה אותי היתה כיכר הנצחון (בתמונות מטה), שהוקמה לחגיגה של 40 שנות נצחון על גרמניה הנאצית, בה פסל של אישה שמגוננת על האש הנצחית, אשר מסמלת את כל אלו שחיכו ליקיריהם שיחזרו מן המלחמה ועדיין מחכים. זוגות שמתחתנים באים לכיכר זו כדי לזרוק את זר הפרחים של הכלה אל תוך האש הנצחית, כדי שגם אהבתם תהיה נצחית. גם בחלק העליון של פסל זה ניתן לראות את הסמל הלאומי של קירגיזסטן, החלק העליון של היורט.

את בוקר היום השני של המסע שלנו, פתחנו בתרגול יוגה בגינה נעימה של המלון השכן, בין צמחיה, פסלים וצליל של מים זורמים.
היה ממש כיף לחלץ את העצמות ולמתוח את כל השרירים בגוף שהתכווצו במהלך הטיסות יום קודם לכן.

לאחר תרגול היוגה אכלנו ארוחת בוקר במלון שכללה ביצים, גבינות, נקניקים, לחם לבן מקומי, מלפפונים ועגבניות חתוכים (הוגש לנו בכל הארוחות לאורך כל המסע), מלון ואבטיח (גם חזר על עצמו בחלק ניכר מהארוחות) והרבה מאוד מאפים/בצקים מתוקים.
לאחר ארוחת הבוקר, החלפנו לבגדי ונעלי הליכה, שלפנו את מקלות ההליכה מהמזוודה, עלינו על המיניבוסים לנסיעה קצרה של כשעה מבישקק ועשינו טרק מקסים בעמק אלאמדין, להתאקלמות בהרים בגובה מקסימלי של כ 2,000 מ'.
לאחר טיפוס למפל של מי שלגים מופשרים וקפואים, שבו אף חלקנו העזו להתרחץ, אכלנו ארוחת צהריים בפיקניק בשטח, תרגלנו מדיטציית התבוננות ונוכחות בטבע, חזרנו למיניבוסים באותה הדרך ונסענו חזרה לבישקק.

לאחר מקלחת בבית המלון בבישקק יצאנו לארוחת ערב במסעדה טורקית בה הגישו לנו ארוחת מלכים טעימה להפליא. המנה הראשונה כללה מגוון עצום של סלטים, ביניהם סלט של שעועית אדומה ברוטב עגבניות; סלט שעועית לבנה עם חתיכות קטנות של לימון כבוש; סלט חצילים מטוגנים עם עגבניות וחתיכות צ'יפס וסלטים נוספים עם מיונז ו/או בשר. למנה שניה הוגש מרק עדשים על בסיס ציר מרק עוף. למנה עיקרית הוגשו שיפודי בשר וקבב או שיפודי חצילים לטבעונים. חזרנו למלון מלאים ומרוצים.

ביום השלישי של מסענו, לאחר ארוחת בוקר סטנדרטית במלון בבישקק, ארזנו את המזוודות, עלינו על המיניבוסים ופצחנו בנסיעה ארוכה של כ 350 ק"מ, דרום-מזרחה, לעבר העיירה קראקול. עברנו בדרך לאורך הגדה הצפונית של ימת Yssyk-Kul ("האגם החם", כיוון שאגם זה אינו קופא בחורף), שכיית החמדה שהציבה את קירגיסטן על מפת התיירות העולמית עוד בתקופת בריה"מ. עצרנו בעיירה Cholpon-Ata לארוחת צהריים במסעדה קירגיזית מקומית, בה הוגשו שני סלטי ירקות (אחד עם כרוב), ירקות חתוכים, מרק עם ירקות ובשר, תבשיל בשר בקר בנוסח סיני וכיסוני בצק עם תפוחי אדמה לטבעונים. לאחר ארוחת הצהריים שטנו באגם וחלקנו התרחצו במימיו הכחולים והקרים של האגם. לאחר השייט תרגלנו יוגה על גדות האגם והמשכנו בנסיעתנו ל- Karakol ("היד השחורה").

בקראקול התמקמנו בבית הארחה מקומי ונעים. אכלנו ארוחת ערב טעימה וביתית בבית ההארחה שכללה סלט מדהים של שעועית לבנה עם תפוחי אדמה, סלק ומלפפון חמוץ; סלט אטריות אורז דקיקות עם מעט ירקות ובשר בקר; מרק אפונה מנחם, תבשיל ירקות טעים להפליא (כרוב, תפוח אדמה וגזר) עם או בלי בשר וקינוחים.
לאחר ארוחת הערב התכנסנו בסלון של בית ההארחה, שתינו קוניאק מקומי, תוך כדי שיחה קלילה על אלכוהול, נוכחות, מודעות ותרגול של העצמת החוויה החושית תוך כדי שתיית הקוניאק. בתרגול הענקנו את כל תשומת ליבנו לריח, לטעם, למראה, לתחושה בפה ולצליל של נקישת כוס בכוס כשעושים "לחיים".
שוחחנו קצת על החשיבות של לחוות את החוויה החושית הישירה, בפתיחות, ללא תיווך של מילים, אשר מנתקות אותנו מהחוויה הישירה, ממסכות עליה ומשנות את איך שאנו חווים את החוויה (הרחבה במאמרים להתבונן באקסטטיות בסימפוניית החושים וחזרה למציאות).
אחת המטיילות שיתפה שהיא תמיד סבלה מהמוסיקה שהבן שלה היה שם ברכב בזמן הנסיעה, עד שיום אחד הוא ביקש ממנה שבאמת תקשיב למוסיקה. כשהיא שמה בצד את המילים והדעות הקדומות שלה לגבי המוסיקה, היא פתאום באמת חוותה את המוסיקה עצמה והצליחה להנות ממנה.

את היום הרביעי של המסע שלנו התחלנו בארוחת בוקר בבית ההארחה בקראקול, שכללה מגוון עשיר של מתוקים (עוגיות ביתיות, קרפ וכד'), מגוון ריבות ביתיות, נקניקים, גבינות, לחם לבן מקומי, עגבניות ומלפפונים חתוכים, מלון ואבטיח ותה שחור/ירוק.

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לסיור בשוק בהמות אוטנטי רווי מראות, קולות וריחות שמתקיים בשולי העיר בימי ראשון. כאן המקומיים קונים בשקט (ללא התמקחויות קולניות) כבשים, פרות וסוסים (באזור הקירגיזי) וחזירים, תרנגולות, תרנגולות הודו, שפנים וברווזים (באזור הרוסי).
אם את/ה תוהה לגבי המחירים:
כבשה קטנה 60-80 דולר; כבשה גדולה 100-200 דולר; פרה צעירה – 400-600 דולר; פרה גדולה – 800-1000 דולר; סוס צעיר – 800 דולר; סוס בוגר – 2000 דולר.
הסיור בשוק הזכיר לי את הסיפור של ג'ק והאפונים. יכולתי לדמיין את ג'ק מוכר את הפרה היחידה שלהם בשוק שדומה לשוק הבהמות בקראקול.
חזרנו למיניבוסים עמוסים בחוויות ונעליים מלאות בבוץ.

אחרי הסיור, חזרנו לבית ההארחה, החלפנו לבגדי ונעלי ההליכה, נפרדנו מהעיירה המנומנמת והתחלנו בחלק ההרפתקני של שבשבילו הרחקנו עד קצה העולם. נסיעה לא ארוכה לקחה אותנו לפתחו של ערוץ Kichik Kyzyl Suu ("מים אדומים קטנים"). כאן נפרדנו מהמיניבוסים, ויצאנו לטרק מהמם ביופיו אל עבר ערוץ Jukuchak השכן, בגובה 2,200 עם עליות ומורדות מתונים יחסית.
לאורך הטרק נתקלנו בעדרים של סוסים וכבשים. רמיל ציין באוזניי שעדר כבשים יכול לכלול עד 700 כבשים. עדר סוסים, לעומת זאת, יכול לכלול מקסימום 30 סוסים, כאשר על כל 10 סוסים, יהיה רק זכר אלפא אחד.

בפסגה עצרנו להפסקת תה/קפה ושיחקתי שש בש עם הנער (היה ממש כיף להזכר במשחק הזה ששיחקתי בילדותי עם אבי).

חלקו האחרון של הטרק עבר בתוך קניון סלע אדום מרהיב ביופיו.

סיימנו את הטרק בפיקניק בשטח על גדות נהר מרגיע ונחנו קצת בשמש המלטפת.

לאחר סיום הטרק נסענו לבית מרחץ של מעיינות חמים. בעודנו ממתינים לחדרי המרחץ, תרגלנו יוגה בטבע בקרבת מקום.
ארוחת ערב אכלנו בקראקול בבית אויגורי (ראה/י עובדות על קריגיזסטן, בחלק הראשון של המאמר, התפלגות האוכלוסיה בקירגיזסטן), בו הגישו לנו סלט ירקות עם חצילים מטוגנים, כרובית מצופה מטוגנת, מרק אטריות וירקות עם/בלי בשר, מאפה דמוי בורקס ממולא בבשר טחון או בתפוח אדמה ועוגת קרם לקינוח.

את היום החמישי של מסענו התחלנו בתרגול יוגה וארוחת בוקר סטנדרטית בבית ההארחה בקראקול.
לאחר ארוחת הבוקר קפצנו לשוק לצורך השלמות ציוד ואספקה טרייה לפני הנסיעה להרים.
נפרדנו מהציביליזציה, Wi-fi, שירותים מערביים נוחים ומהמיניבוסים ועלינו על רכב שטח 6*6 שהעלה אותנו להרים לאזור של Altyn Arashan. בסיס רכב השטח הינו כלי רכב ששימש את הצבא הסובייטי, לפני הסבתו לאזרחות ותא הנוסעים הורכב מחלקים של אוטובוס. אנחנו קראנו לו ״הטלטולית״ והמבין יבין…

לאחר נסיעה איטית ומטלטלת במעלה ערוץ Arashan, קניון בראשית עטוף עצי אשוח שבמרכזו נהר שוצף ולאורכו שלל מעיינות גופרית וראדון המפיקים מים בטמפרטורות שבין 40 ל- 70 מעלות, הגענו בצהריים לבקתת מחסה (refuge) בהרים בגובה 2,600 מ' ואכלנו צהריים במקום. הגישו לנו ירקות חתוכים (עגבניות ומלפפונים כמובן…), פירות, לחם וקרקרים ותבשיל ירקות טעים מתפו"א, כרוב, גזר, פלפל ירוק/אדום וחצילים.

לאחר ארוחת הצהריים יצאנו לטרק התאקלמות באזור הציורי הזה. בהפסקת התה/קפה תרגלנו תרגול קצר של השארות עם החוויה הישירה של הרגע הזה, ללא מילים. תרגול זה מנסה להחזיר אותנו למצב בו היינו כתינוקות, כשעדיין לא היתה לנו את השפה לתמלל את מה שאנו חווים וחווינו את הדברים כפי שהם, ללא תוויות, שמות, הגדרות פרשנויות וסיפורים. רוצה לתרגל גם? וותר/י לרגע על מילים, הגדרות, דימיון וזכרון ושאל/י את עצמך:
כשאיני יכול/ה לאמור דבר על החוויה הנוכחית, מה נשאר?
הכוונה במילים "חוויה נוכחית" הינה מה שאת/ה רואה, שומע/ת, מריח/ה, טועמ/ת, חש/ה, מרגיש/ה. נסה/י בהתחלה לשים לב לחוש אחד בלבד, אח"כ שימ/י לב לסימפוניה של החושים. התשובה לשאלה הינה החוויה הישירה של העולם כפי שהוא, כיוון שאינך יכול/ה להתבסס על מילים, הגדרות, דימיון וזכרון, רק על החוויה הישירה (הרחבה במאמר "מי אני?" ו"חזרה למציאות").
לחלק מהמטיילים היה קשה להתחבר לתרגול הזה, כיוון שאנו כל כך רגילים לחוות כל דבר דרך המיסוך של המילים, הגדרות, דימיון וזכרון עד כי נדמה שלא ניתן לחוות את הדברים אחרת. עבורי התרגול הזה הינו כמו מטה קסמים שעוצר את המטריקס ומחזיר אותי למציאות בה הכל קסום, חי ואינטימי. הכל נוגע בליבי ונחווה בתוכי. מציאות בה כל דבר מספר את הסיפור שלו בשקט, ללא מילים ואני מרגישה ללא מילים את הסיפור הזה. כך חוויתי את הדרך חזרה לבקתת המחסה. הצואה של הסוסים (שהיתה פזורה בשפע לאורך כל הדרך) הפכה לסגולה וקסומה בתיאורת הערביים, כל הסלעים בדרך סיפרו ללא מילים סיפור של נצח, טוואי השטח עם הבליטות הקטנות שנוצר כתוצאה מביצה שהתייבשה, עץ שנראה כפסל, ההרים, הסוסים, הפרות… אין מילים לתאר את המציאות שנשארת כששמים את המילים, הדימיון והזכרון בצד.

לארוחת הערב בבית ההארחה הגישו לנו אורז לבן מטוגן עם גזר, עם/בלי בשר ובצל ירוק טרי מפוזר מעל. לאחר ארוחת הערב לביא הזכיר את הנושא של הכרת תודה, דרך המחשבה על כמה אנשים בכל העולם היו מעורבים בארוחת הערב הפשוטה הזו. מתוך המחשבה הזו אנו מגלים עד כמה כולנו מחוברים, תלויים ומושפעים/משפיעים אחד על השני. נזכרתי באפקט הפרפר.
בערב זה גם זכינו להופעת נגינה מרשימה של הבת של בעל המקום, אשר לומדת באקדמיה למוסיקה בבישקק ושירה מרהיבה של אחד מהתלמידים שלומדים איתה ועובד בבקתת המחסה בזמן חופשת הקיץ מהלימודים.
אחרי ארוחת הערב, טבלנו לאור נרות ופנסים במעיינות החמים שבמקום, כיוון שהתיאורה בבקתת המחסה מתבססת על גנרטור שמפסיק לעבוד בשעות הערב המאוחרות.
השירותים, בול פגיעה כמובן, כ 10-20 מטר מחוץ לאזור של בקתת המחסה, כמו בסדרה בית קטן בערבה.

ביום השישי של מסענו, לאחר ארוחת בוקר סטנדרטית בבקתת המחסה, בעודנו ממתינים לסוסים שילוו אותנו לאורך הטרק ויאפשרו מעת לעת מעט מנוחה לגב ולברכיים, עשינו כמה תרגילי יוגה לחימום ומתיחת הגוף לקראת הטרק ב Altyn Arashan. בטרק המרשים הזה העפלנו לאגם קטן ונטול שם בגובה 3,300 מ׳, שמתחבא בין הרים בגובה 4,000-5,000 מ׳ עם פסגות מושלגות וניזון ממי הפשרת השלגים של קרחון סמוך.

באגם אכלנו ארוחת צהריים (פיקניק) ותרגלנו מדיטציה שמהותה לתת לדברים להיות בדיוק כפי שהם ולתת לעצמנו לחוות את הדברים בדיוק כפי שהם. רוצה גם לתרגל?
התחל/י בהרפיה יוגית, שעוזרת להפסיק את ההיפנוזה של המחשבות ולהתחבר לגוף. אחרי ההרפיה תהיה/י כמרחב פתוח שמאפשר לכל דבר לעלות, לכל דבר להיות בדיוק כפי שהוא ולכל דבר להתמוסס חזרה אל תוך המרחב. תנ/י לכל מחשבה לעלות, לכל מחשבה להיות ולכל מחשבה להתמוסס מעצמה חזרה אל תוך המרחב. תנ/י לכל תחושה ורגש לעלות, תנ/י להם להיות, תנשמ/י לתוכם, הרגש/י אותם, תנ/י להם לעשות מה שהם רוצים בגוף ותנ/י להם להתמוסס חזרה אל תוך המרחב. תנ/י לעצמך להיות בדיוק כפי שאת/ה.
תנ/י לרגע הזה להיות בדיוק כפי שהוא. אין צורך להבין, להגיב או לשנות. אפשר פשוט להרפות אל תוך החוויה הישירה של הרגע הזה, דרך החושים והגוף. אפשר פשוט להרפות אל תוך עצמך ולנוח.

בסוף הטרק, חזרנו לבקתת המחסה. חלקנו שחררנו את השרירים שהתאמצו ברחצה במעיינות החמים וחלקנו עשינו זאת דרך תרגול יוגה, שהיה תענוג צרוף, הגוף ממש התמסר לתרגול וכל שריר היה בהודיה.

בבקתת המחסה הגישו לנו ארוחת ערב טעימה ומנחמת שכללה מרק עם בשר, גזר ותפו"א או מרק ירקות עם שעועית אדומה לטבעונים.
לאחר ארוחת הערב לביא העלה את הנושא של התבוננות בכאב. שוחחנו על כך שדרך הקבלה של הכאב, נתינת תשומת הלב לכאב והנכונות להרגיש את הכאב דרך הגוף, רמת הכאב יורדת ואנו נמנעים מסבל מנטלי מיותר (הרחבה על כך במאמר "לפגוש כאב וסבל").

את היום השביעי של מסענו, חלקנו התחיל ברחצה במעיינות החמים וחלקנו התחיל בתרגול יוגה. את תרגול היוגה סיימנו דקה לפני שהתחיל גשם שוטף שנמשך כשעתיים.
לאחר ארוחת בוקר סטנדרטית בבקתת המחסה, העמסנו את המטלטלים שלנו על הטילטולית. היינו אמורים לרדת מההר בהליכה ברגל ביער אשוחים, אך עקב הגשם השוטף, אחרי התלבטות קלה, הוחלט שנרד מההר בנסיעה על הטילטולית. כשהגשם פסק, הספקנו ללכת קצת ברגל עד שחברנו שוב עם המיניבוסים שליוו אותנו מאז תחילת המסע והחזירו אותנו לקרקול.

בשובנו לקרקול ביקרנו במסגד של דונגנים (סינים מוסלמים שעלו לקירגיזסטן). מה שמייחד את המסגד הזה, שנבנה ב 1910, הינו שהמסגד כולו נבנה מעץ ללא שימוש במסמרים. ישנה שמועה שהסינים הוציאו להורג את האדריכל של המסגד הזה, כיוון שהוא הוציא מחוץ לסין את התורה הסודית של בנייה ללא מסמרים.
בזמן של ברית המועצות המסגד הזה שימש כאולם התעמלות.

לאחר הביקור במסגד אכלנו בקרקול ארוחת צהריים במסעדה מהודרת. הגישו לנו סלט ירקות עם ובלי ביצים; סלט שכלל סלק, כרוב וגזר קצוצים דק; סלט סלק נוסף עם צימוקים, אגוזים ומיונז; סלט פטריות עם בשר וגבינה צהובה; מרק עם בשר וירקות או מרק כתום עם עדשים לטבעוניים. בשלב זה כבר היינו מלאים וגם בטוחים שהארוחה הסתיימה.
להפתעתנו הוגשה מנה נוספת של דג סיק מאודה (דג ממשפחת הסלמון) או ירקות מוקפצים עם אורז לטבעוניים.

לאחר הארוחה עלינו על המיניבוסים ונסענו מערבה לאורך הגדה הדרומית של אדם Isyk-kul לעבר העיירה Tamga ששוכנת לחוף האגם. אחרי התארגנות מהירה בבית ההארחה, יצאנו לשחייה באגם. בחוץ היה חמים ונעים אבל המים היו קרים. על גדות האגם תרגלנו צ'י קונג בהנחיית אחת המטיילות.

לארוחת ערב בבית ההארחה הגישו לנו מרק ירקות עם או בלי שמנת חמוצה וביצה; אורז עם בשר או צימוקים שהזכיר בטעמו סגנון עיראקי וסלט ירקות שכלל מלפפון, עגבנייה ובצל.

את היום השמיני של מסענו פתחנו בתרגול יוגה בבוסתן השליו של בית ההארחה.

לאחר ארוחת בוקר סטנדרטית בבית ההארחה, יצאנו לכיוון רמת Arabel, מדבר אלפיני בגבהים של 3,500-4,000 מ'.
נסענו בנסיעה איטית בדרך אפר פתלתלה שמובילה למכרה הזהב של קירגיזסטן ונסללה ביוזמת החברה הקנדית לכריית זהב, שיזמה ומתפעלת את הפרוייקט של מכרה הזהב. בדרך ראינו משאיות רבות שהיו בדרכן אל מכרה הזהב.

הקוסמונאוט הראשון, יורי גגרין (Yuri Gagarin), התאמן באזור הזה בקירגיזסטן, כי חשבו שהתנאים של דלילות האוויר באזור הזה, עקב גובה ההרים, מדמה את התנאים בחלל.
למרגלות הפסל של יורי גגרין שמענו את סיפור חייו מפיו של לביא. מהפסל עשינו טרק קצר אל המפל של דמעות נמר השלג שנמצא באזור זה. האגדה מספרת ששלושת הגורים של נמרת השלג נהרגו כאן באזור והדמעות שלה על כל אחד מהגורים יצרו שלושה מפלים.

לאחר הטרק הקצר שנועד לעזור לנו להסתגל לגבהים המשכנו בדרכנו לעבר רמת Arabel, שם יצאנו לטרק בין אגמים וקרחונים.

עם סיום הטרק חזרנו לבית ההארחה, בו אכלנו ארוחת ערב שכללה מרק ירקות, פלפלים ממולאים ופירה.

בתם ארוחת הערב שוחחנו קלות על הנושא של יציאה מאזור הנוחות. ישנו פתגם שאומר שהחיים מתחילים היכן שאזור הנוחות שלנו מסתיים ועם זאת, כשאנו מחוץ לאזור הנוחות שלנו, עולה בנו לעיתים אי נוחות ברמות שונות של הקיום שלנו (פיזית, מנטלית, רגשית וכד'). מסעות כאלו מזמנים לנו הזדמנויות לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהתבונן איך אנו מתמודדים עם אי הנוחות שעולה בנו. זו בחירה שלנו האם נסכים לחוות את אי הנוחות הזו במרחב שקט של קבלה או נתנגד אליה ברמות שונות של הקיום שלנו (התנגדות פיזית שיכולה לבוא לידי ביטוי ככיווצים בגוף, התנגדות מנטלית שיכולה לבוא לידי ביטוי כתלונות וכד'), נסבול בעקבותיה וניצור סבל מסביבנו (הרחבה על נושא זה במאמר קבלה).

את היום התשיעי של המסע שלנו פתחנו בארוחת בוקר סטנדרטית בבית ההארחה בטמגה שכללה גם לביבות מטוגנות בכמות נדיבה של שמן.
לאחר ארוחת הבוקר נפרדנו מטמגה (ומהציביליזציה, Wi-fi, שירותים ומקלחות מסודרות וכד'), עלינו על המיניבוסים והתחלנו בנסיעה ארוכה מערבה לאורך החוף הדרומי של אגם Isyk-Kul. בדרך עצרנו בקניון המרהיב Skazka (="אגדה" בקירגיזית), שבעלי הדימיון יכולים לזהות דמויות מרהיבות וטירות קסומות שנוצרו בדרך הטבע על ידי חול, מים ורוח.

לאחר טיול רגלי בקניון Skazka המרהיב, עצרנו לביקור קצר במקום בו משמרים את המסורת הקירגיזית של צייד בעזרת עופות טרף.

בעיירה Kochkor אכלנו ארוחת צהריים במרכז תרבות מסורתי בו מוכרים דבריי אומנות אותנטיים שמיוצרים בקולקטיב מקומי. הגישו לנו מספר לחמים קירגיזיים שונים, אטריות אורז עם ירקות, מרק ירקות עם או בלי בשר, אטריות רחבות עם בשר וכיסונים ממולאים בתפו"א לטבעוניים. בסוף הארוחה זכינו למופע אומנותי וכמובן שמדדנו ו/או רכשנו מזכרות בקולקטיב.

מ Kochkor המשכנו עם המיניבוסים מערבה ועלינו בגובה. לקראת מעבר ההרים בגובה 3,600 מ' נתקלנו לראשונה בעדרי יאקים.

אחרי חציית מעבר ההרים התגלה לעיננו במלוא הדרו אגם סונקול שנמצא בגובה 3,050 מ' והינו אחד מהמקומות השלוים ביותר עלי אדמות. גודלו של האגם כגודלה של הכנרת, סביבו גבעות מרעה אינסופיות (jailoo) ואף לא עץ אחד לרפואה. התמקמנו במאהל יורטים של אחת ממשפחות הנוודים הרועה את עדריה במקום במהלך חודשי הקיץ, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון ביורטים. לא יכולנו שלא לחוש בקור העז שחדר לעצמות, במיוחד אחרי שבולי העץ בקמין בתוך היורט סיימו לבעור.

את היום העשירי של מסענו פתחנו בתרגול יוגה במחנה היורטים. היה מאוד קר וגשום. עם כל שכבות הביגוד נראנו כמו מתאבקי סומו. בגלל הגשם יכולנו לעשות רק תרגילים בעמידה, כי לא היה ניתן לפרוש את המזרונים, דבר שקיצר את התרגול באופן משמעותי. פיצינו על כך במדיטציית נוכחות שנעשתה בהליכה. לאחר תרגול היוגה, כדי להתחמם, בעודנו ממתינים לארוחת הבוקר, פצחנו בריקודים בגשם. היה כיף!!!

בנוסף לארוחת הבוקר הסטנדרטית, כאן במחנה היורטים, הגישו לנו גם לחם חם וטעים להפליא שנאפה במקום על טאבון והזכיר בטעמו פיתה.

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו בגשם לטיול רגלי של כ 6 שעות ברכס ההרים הנושקים לאגם. קשה לתאר במילים את הנוף שנשקף מהמקום.

לאחר הפסקת התה/קפה תרגלנו מדיטציה בגשם כשאנו משקיפים על האגם. הדגש במדיטציה היה על לתת לדברים להיות כפי שהם ולאפשר לעצמנו לחוות את הדברים כפי שהם, ללא מילים. היה מעניין לראות איך החוויה שלנו של הגשם והקור השתנתה כאשר חווינו את החוויה הזו מתוך פתיחות וקבלה, ללא מילים.

כשחזרנו למחנה היורטים, אכלנו ארוחה טעימה של דגים טריים מהאגם שהוגשו מטוגנים ותבשיל ירקות של חצילים, כרוב, גזר ותפו"א.
ביום זה היה לנו יותר זמן פנוי. מי שרצה רכב על סוסים. שיחקנו שש בש, דמקה, שחמט וקלפים בהנאה רבה, במשחק Cheat, שגרם לנו לפרצי צחוק משוחררים ומשחררים.
המשכנו גם בריקודים, כי זו היתה הדרך הכי אפקטיבית ומהנה בה יכולנו להתחמם.

ביום האחד עשר למסענו, לאחר ארוחת בוקר סטנדרטית במחנה היורטים, נפרדנו עם צביטה קטנה בלב מאגם סונקול הקסום ועלינו על המיניבוסים לנסיעה ארוכה חזרה לבישקק. זמן מה אחרי שיצאנו, גילינו ששכחנו את מזרוני היוגה במחנה היורטים.
עצרנו במעבר ההרים, שעתה היה מושלג עקב הגשם/שלג שירד ביום הקודם, שיחקנו כמו ילדים בשלג ולאחר מכן המשכנו בנסיעה הארוכה.

עקב הנסיעה הארוכה, נאלצנו לעשות הפסקת שירותים במקום ציבורי מוסדר ובתשלום, שם נתקלתי בשירותים הכי מזעזעים שאי פעם ראיתי, למרות שכבר טיילתי במדינות עולם שלישי. שירותי בול פגיעה קולקטיביים מטונפים, שבהם "הפרדה" מינימלית בין ה"תאים", שהינה בגובה של כמה ס"מ בודדים ולא ממש מסתירה דבר…

בדרך אכלנו ארוחת צהריים במסעדה מרשימה בשם "הוואי". הגישו לנו סלטים, בשר שנראה כמו שישקבב, צ'יפס, מרק עדשים וירקות כתומים, מרק בשרי ותבשיל ירקות.
כשירדנו מהמיניבוסים, אי אפשר היה שלא לשים לב להבדלי הטמפרטורה העזים. בבוקר עוד קפאנו מקור באגם סונקול ובצהריים ככל שהתקרבנו לבישקק התחלנו להזיע בחום שלא מבייש את חום אוגוסט הישראלי.

לאחר ארוחת הצהריים המשכנו בנסיעה שלנו לבישקק. הסתובבנו קצת בקניון מקומי, כדי שהמטיילים יוכלו לקנות מתנות ומזכרות ולאחר מכן עשינו צ'ק אין במלון. היה נעים לחזור לציביליזציה בבישקק, למקלחת חמה, שירותים מערביים ו Wi-fi. לאחר שהתרעננו בחדרים אכלנו ארוחת ערב מסכמת במסעדה המהממת Navat, בה הוגשו בשפע סלטים, מרק, צלעות כבש ומעיים ממולאים שהוגשו בתוך לחם אפוי בצורת יורט.

אהבתי במסעדה הזו את תשומת הלב לפרטים. ליד הכיורים והמראה בשירותי הנשים, היו קיסמים ומקלות אוזניים, כדי שהנשים יוכלו לנקות את השיניים ולסדר את האיפור בדיסקרטיות.
במסעדה זו עשינו שיחה מסכמת למסע והתחלנו להרגיש באוויר את סוף המסע ואת הבית שמחכה לנו.

את היום האחרון למסענו התחלנו בתרגול יוגה ומדיטציה בבית המלון בבישקק, הפעם בלי מזרוני היוגה שנשכחו במחנה היורטים, כך שיכולנו לתרגל רק תרגילי עמידה ותרגילי ישיבה.
לאחר ארוחת בוקר סטנדרטית במלון בבישקק, יצאנו לסיור פרידה באחד השווקים התוססים של בישקק. עבורי היה מזעזע לראות את הכמויות העצומות של הבשר, מוצרי החלב וביצים שנמכרים שם, כשהם עומדים בחום הכבד, ללא קירור. חיות רבות שנהרגו לשווא, רק כדי להתקלקל ולהרקיב לפני שהיה ניתן לאכול אותם.
דבר נוסף שהפתיע אותי היה שבשווקים הללו מכרו גם מוצרי יסוד בסיסיים טבעוניים בריאים כגון אורז מלא, מגוון עצום של קטניות וכד'. זה היה מפתיע כי לאורך כל המסע, לא ממש ידעו להכין מזון בריא ומאוזן לטבעוניים ביננו ואכלנו בעיקר אורז לבן וירקות, כמעט ללא קטניות.

בתום הסיור בשוק, עצרנו בבית קפה מקומי שנראה מערבי לחלוטין, אך לא ידעו לעבוד שם במקביל, כך שכל פעם הגיעה לשולחן הזמנה של מטייל יחיד ולכן העצירה הקצרה הזו לפני הנסיעה לשדה התעופה התארכה עד מאוד. זה השאיר לנו זמן ליצור בווטסאפ את קבוצת המטיילים "קירגיזסטן" שמאז הינה פעילה עד מאוד.
מבית הקפה נסענו ישירות לשדה התעופה, נפרדנו בצער רב מרמיל, שהנעים לנו את המסע עד מאוד, עלינו על טיסה למוסקווה, הזדרזנו להספיק לטיסת הקונקשן לת"א וקיווינו שהמזוודות יספיקו להגיע עמנו.

נחתנו בלילה בנתב"ג, נפרדנו בחיבוקים אחד מהשני וכל אחד נסע לביתו. היה כיף לחזור הביתה. לבית שעברתי אליו יום לפני המסע וטרם הספקתי לארגן ולהתאקלם ולתלמידים שלי שהתגעגעו לשיעורי היוגה. על הבוקר כבר נסעתי לאיקאה ובערב לימדתי יוגה…

וקבוצת המסע שלנו?…
מעבר לפעילות הענפה בקבוצת הווטסאפ ובמייל, בטרם חלף חודש מאז תום המסע, כבר הספקנו להיפגש לברנץ' מושקע ונעים אצל אחת המטיילות.

תודה מקרב לב לכל המטיילים שהצטרפו אלינו למסע; לשותפי למסע לביא סגל מחברת חברת היעד הבא, שהנחה את הטיול שלנו במיומנות מרובה וחוש הומור מעולה; לתום צור, הבעלים של חברת חברת היעד הבא שאפשר את הוצאת הטיול והמדריך המקומי שלנו רמיל שדאג לנו מכל הלב.
תודה נוספת ללביא ולמטיילים אוולין, לילך, תום, גדי ויובל שצילמו חלק מהתמונות שמוצגות ביומן המסע הזה.

סקרנ/ית לגבי היעד הבא של פשוט יוגה?
מסע לאיקריה – האי שתושביו חיים יותר – סוכות 2017

צור קשר