הכרת תודה

תקציר: מאמר זה מגדיר מה זו הכרת תודה; מונה את היתרונות של הכרת תודה; בודק מה מונע מאיתנו להרגיש אסירי תודה; מפרט איך להגביר את מידת הכרת התודה שאנו חווים ומבדיל בין רמות שונות של הכרת תודה. המאמר כולל פתגמים רבים על הכרת תודה.

ניתן להגדיר הכרת תודה כתחושה, רגש או גישה שנובעים מהכרה בתועלת או רווח שקיבלנו, אנו מקבלים כרגע או נקבל בעתיד.

"יש רוגע בחיים של הכרת תודה, שמחה שקטה." – רלף ה.בלום (אנטרופולוג חברתי וסופר)

לאורך ההיסטוריה דתות כגון היהדות, נצרות, איסלאם, בודהיזם והינדואיזם, מסורות רוחניות ופילוסופיות שונות הדגישו את החשיבות של הכרת תודה. מחקרים שונים הראו שתרגול רוחני מגביר את היכולת להרגיש הכרת תודה.

"בואו ונהיה אסירי תודה, כי אם לא למדנו הרבה היום, למדנו קצת; ואם לא למדנו קצת היום, לפחות לא חלינו; ואם חלינו לפחות לא מתנו; אז בואו נהיה אסירי תודה" – בודהה

עם התפתחות הפסיכולוגיה החיובית, הנושא של הכרת תודה הפך לאחד התחומים הנחקרים ביותר בפסיכולוגיה. רב המחקרים התמקדו במציאת ההבדלים ביכולת של אנשים שונים להרגיש הכרת תודה ובהשפעה של תחושת הכרת תודה על החיים.
בפסיכולוגיה החיובית פיתחו מדדים שונים בנושא הכרת תודה, אשר מודדים באיזו תדירות ובאיזו אינטנסיביות אנשים מרגישים הכרת תודה ומודדים אספקטים שונים של הכרת תודה כגון: הערכה של אנשים, הערכה של רכוש, הערכה של הרגע הנוכחי, הערכה של העולם, טקסיות בחיים, תחושת פלא, התנהגות שמביעה הכרת תודה, השוואות חברתיות, דאגות קיומיות, מידת התרעומת המורגשת לגבי דברים שחסרים בחיי האדם.

"בחיי היום יום שלנו, עלינו לראות שזה לא אושר שגורם לנו להיות אסירי תודה אלא הכרת תודה שגורמת לנו להיות מאושרים" – אלברט קלארק (שחקן כדורגל אנגלי)

מחקרים רבים מראים כי לאנשים אסירי תודה יש תחושת רווחה גדולה יותר בחיים ובריאות נפשית מוגברת: הם חווים יותר שמחה, שביעות רצון מחייהם ומהקשרים הבין אישיים שלהם, התפתחות אישית, תחושת ייעוד בחיים וקבלה עצמית, ישנים טוב יותר וחווים פחות דכאון ולחץ. יש להם דרכים חיוביות יותר להתמודד עם הקשיים בחיים (קבלת תמיכה מאנשים אחרים, גדילה מהקושי, הקדשת זמן גדולה יותר להתמודדות עם הקושי וכד') והם משתמשים פחות בדרכים שליליות להתמודדות עם קשיים אלו (התעלמות מהבעיה, הכחשת הבעיה, האשמה עצמית, התמודדות דרך שימוש בסמים/אלכוהול וכד'). למעשה נמצא כי להכרת תודה היה הקשר הגבוה ביותר עם תחושת רווחה בחיים, יותר מכל שאר תכונות האישיות שנחקרו.

"הכרת תודה אינה רק המעלה הגדולה ביותר, היא ההורה של כל שאר המעלות" – סיסרו (פילוסוף רומאי)

מדוע איננו מרגישים הכרת תודה?

* הנטייה הטבעית של תשומת הלב היא להבחין בשינויים בלבד – יש לכך סיבה אבולוציונית/השרדותית, כי כל שינוי יכול להוות איום, ולכן יש צורך בתשומת לב עירנית, שתבחין בשינויים. לאחר שזיהינו שרעש מסויים או שינוי מסויים אינו מהווה איום, כבר אין צורך אבולוציוני/השרדותי לשים לב אליו.
במקרה הטוב, אנו שמים לב ומכירים תודה לדברים ברגע שהם קורים (הכרת תודה על קשר חדש, על עבודה חדשה, על חפץ חדש שקנינו, על עזרה שניתנה לנו וכד'), אך לאחר הכרת התודה הראשונית אנו מתרגלים לדברים אלו ומתייחסים אליהם כמובן מאליו. איננו מכירים תודה כל יום מחדש על כל מה שיש לנו, כיוון שזה לא חדש או שונה והפסקנו לשים לב שזה קיים. למרבה הצער, אנו מעריכים שוב את מה שהיה לנו, כאשר חל שינוי ואיבדנו זאת.

"המיומנות במתמטיקה שהכי קשה לרכוש, הינה המיומנות שמאפשרת לנו לספור את הברכות שלנו" – אריק הופר (סופר אמריקאי)

* הנטייה להשוואה והתמקדות במה שאין – המח הדואלי יודע משהו רק דרך השוואה למשהו אחר. אם לא היינו חווים טוב/בריאות/שלווה/שפע וכד' , לא היינו יכולים לחוות רוע/חולי/לחץ/מחסור וכד'.
אם לא היינו חווים רוע/חולי/לחץ/מחסור וכד', לא היינו יכולים לחוות טוב/בריאות/שלווה/שפע וכד'. יחד עם הנטייה הטבעית של תשומת הלב להבחין בשינויים (ראה/י פירוט לעיל), קיימת נטייה להשוואה. השוואה של מצבנו הנוכחי ביחס למצבנו בעבר. השוואה של מצבנו הנוכחי למצבו של מישהו אחר. ככל שאנו נוטים יותר לראות ולהתמקד במקומות בהם ההשוואה לרעתנו ובאופן כללי ככל שאנו נוטים יותר לראות ולהתמקד במה שחסר בעצמנו, בחיינו, בכל אדם ובכל מצב, נרגיש פחות הכרת תודה ולהיפך.

"אנו סופרים את המחסור בחיינו בצורה זהירה ומדוייקת, אך מקבלים את הברכות בחיינו בלי לתת עליהן את הדעת" – פתגם סיני עתיק

* חוסר תשומת לב וחוסר נוכחות ברגע הזה – רובנו, לאורך רב היום לא שמים לב ולא נוכחים ברגע הזה. אנו עסוקים במחשבותנו, המחשבות על מה שהיה, הדאגות והתכנונים לגבי מה שיהיה, המחשבות לגבי מה שחסר, איך להשיג את מה שחסר וכד'. אנו עסוקים מידי מכדי לחוות את הרגע הזה, להנות ממנו ולהוקיר תודה עליו.
באנגלית ההווה נקרא "present", כלומר מתנה. אם איננו נוכחים ברגע הזה, איננו מבחינים במתנה שהרגע הזה מביא איתו ולכן איננו מרגישים הכרת תודה.
מעבר לכך, הכרת תודה זה רגש, רגש נחווה ישירות דרך הגוף, בשביל לחוות רגש ישירות דרך הגוף, עלינו להניח למחשבות, סיפורים ופרשנויות מנטליות ולשים לב ולהרגיש את הגוף, להיות נוכחים ברגע הזה בתוך הגוף.

"ברגע בו נותנים תשומת לב לכל דבר, אפילו לעלה אחד של דשא, הוא הופך לעולם בפני עצמו, עולם מסתורי, מעורר יראת כבוד ומרשים בצורה שלא ניתנת לתיאור"
– הנרי מילר (סופר וצייר אמריקאי)

* חוסר קבלה של המצב הקיים והתנגדות לרגע הזה – לעיתים רבות, לא רק שאיננו שמים לב או נוכחים ברגע הזה, אלא אנו באופן פעיל מתנגדים לרגע הזה ומשוכנעים שהדברים צריכים להיות אחרים ממה שהם במציאות. אנלוגית, ניתנת לנו מתנה, אנו מסרבים לקבל אותה, לפתוח אותה ולראות מה יש בתוכה ומתעקשים על כך שאנו צריכים ומגיעה לנו מתנה אחרת. אין דבר שמונע תחושת הכרת תודה יותר מהאמונה שהדברים צריכים להיות שונים ממה שהם במציאות. התנגדות זו גורמת לסבל רב לנו ולסובבים אותנו ומונעת מאיתנו לראות את הטוב שקיים כרגע [להרחבה קרא/י את המאמרים מתקווה לאמון , לפגוש כאב וסבל].

"כל כך הרבה ניתן לי שאין לי זמן להתעסק במה שנמנע ממני"
– הלן קלר (סופרת אמריקאית, פעילה פוליטית, מרצה, האדם העיוור-חירש הראשון אשר סיימה תואר ראשון באומנות)

* תאוות בצע – יש בתוכנו מקומות לא פתורים, מקומות שאינם מרגישים אהובים, מוצלחים או ראויים. כאשר אנו מדחיקים מקומות אלו, מנסים לעקור אותם מתוכנו או לברוח מהם, מקומות אלו מתנהגים כמו בור ללא תחתית, כמו מפלצת חסרת שקט שאינה יודעת שובע או מנוח וכל הזמן אומרת "האכל/י אותי". כדי לא להרגיש את הרעב הזה, את המחסור, את חוסר השקט ואת הכאב, אנו מאכילים את המפלצת בדברים שלא מביאים לשובע: בחפצים, בהישגים, בתשומת לב שאנו דורשים מהסביבה וכד'. כל עוד אנו בורחים מהמקומות הללו בתוכנו ע"י המרדף הבלתי פוסק אחר הדבר הבא שאולי יביא לשובע, קשה לנו להרגיש שביעות רצון והכרת תודה אמיתית על מה שיש לנו. מקומות אלו זקוקים למפגש אמיתי, להכרה, לתשומת לב מחבקת ואוהבת שמקבלת אותם כחלק מהקיום שלנו, רק תשומת לב כזו יכולה להביא לריפוי המקומות הללו בתוכנו ולתחושה של שובע [להרחבה קרא/י את המאמרים עולם הרגש, על מודעות, אישיות וחופש הבחירה ביניהם, לפגוש כאב וסבל].

איך נגביר את תחושת הכרת התודה בחיינו?

"אם את/ה סופר/ת את כל נכסיך, תמיד יהיה לך רווח" – רוברט קווילן (עיתונאי אמריקאי)

* להזכר בטוב שקיים בחיינו – כדי להתגבר על הנטייה הטבעית של תשומת הלב לשים לב רק לשינויים, עלינו להזכר במודע כמה שיותר בכל הטוב שקיים בחיינו, בנו וביקרים לנו. ניתן להכניס תזכורות שונות לחיים. זו יכולה להיות תזכורת חיצונית לדוגמא לקבוע זמן קבוע שבו נעצור לרגע ונזכר (כל ערב לפני השינה/כל בוקר לפני תחילת היום, כל סוף/תחילת שבוע, כל סוף/תחילת חודש, כל יום הולדת, סוף/תחילת שנה חדשה וכד'). זו יכולה להיות תזכורת פנימית, לדוגמא כאשר אנו מגלים שאיננו שבעי רצון מהמצב הקיים, אנו חומדים משהו שאין לנו, מקנאים במישהו אחר וכד'. יתכן שמספיק רק לרגע אחד להזכר בכמה דברים שאנו אסירי תודה עליהם כדי לשנות את תחושתנו. מומלץ פעם בתקופה להקדיש לכך יותר זמן ולכתוב רשימה מפורטת של כל הדברים בחיינו שאנו מרגישים אסירי תודה עבורם. פתאום נגלה שיש אינספור דברים שניתן להוסיף לרשימה זו.

"אל תהרוס את מה שיש לך על ידי התמקדות במה שאין לך; זכור שמה שיש לך כרגע היה פעם בין הדברים שקיווית שיהיו לך" – אפיקורוס (פילוסוף יווני)

* לבחור לראות ולהתמקד בטוב שקיים כרגע או להגדיל את נקודת המבט – בכל רגע, בכל אדם, בכל סיטואציה, ישנם דברים שאנו חווים כיפים וטובים יותר ודברים שאנו חווים כפחות יפים וטובים.
כאשר אנו מתמקדים בדבר מסויים, באותו הרגע אנו רואים רק את האובייקט בו בחרנו למקד את תשומת הלב ולא רואים את התמונה הרחבה, הדבר בו אנו מתמקדים הופך למציאות שלנו. אנו בוחרים במה אנו רוצים להתמקד, האם נבחר להתמקד בחצי הכוס המלאה או בחצי הכוס הריקה? בחירה זו תשפיע ישירות על מידת הכרת התודה ושביעות הרצון שלנו.
כשנרגיש חוסר שביעות רצון, נרצה לבדוק  במה אנו מתמקדים כרגע ולשנות את ההתמקדות להתמקדות שמיטיבה עמנו או להרחיב מספיק את נקודת המבט כדי שזו תכלול את התמונה המלאה, שכוללת וחובקת את החיים כפי שהם, עם הדואליות שלהם (טב/רע, יפה/מכוער, הצלחה/כשלון וכד'). נקודת מבט רחבה יותר תעזור להשתחרר מנקודת המבט וההתמקדות שאינה מיטיבה, לראות את עצמנו/האחר/הרגע הזה/החיים כפי שהם, לקבל את עצמנו/האחר/הרגע הזה/החיים כפי שהם ודרך קבלה זו תתעורר בנו הכרת תודה.
כדי להרחיב את נקודת המבט ניתן לדמיין שמתרחקים אל תוך החלל ומסתכלים על הדברים מלמעלה. כמו כן, אפשר להסתכל על הדברים מפרספקטיבה אחרת של זמן, כאילו כבר עברו כמה שבועות/חודשים/שנים או שפרספקטיבת הזמן מתרחבת ומכילה את העבר והעתיד יחד.

"אנשים מסויימים מתלוננים שלשושנים יש קוצים; אני מלא בהכרת תודה על כך שלקוצים יש שושנים" – אלפונזה קאר (סופר, עיתונאי ומבקר צרפתי)

* להמנע מהשוואות או לערוך השוואה רחבה יותר וללמוד ממנה – הכרת תודה שמבוססת על השוואה, הינה הכרת תודה רגעית ושברירית. לעיתים ההשוואה לטובתנו ולעיתים ההשוואה לרעתנו.
השוואות נוטות לצמצם את נקודת המבט שלנו. קשה לערוך השוואה אמיתית שמביאה בחשבון את התמונה המלאה, שמביאה בחשבון את כל מה שניתן להשוואה ואת כל מה שקרה וכל מה שיקרה.
האם באמת יש אפשרות להשוות ביננו לבין מישהו אחר כאשר אנו מביאים בחשבון את כל מה ששנינו עברנו בחיינו כדי להגיע למקום בו אנו נמצאים כרגע? את כל מה שעוד נעבור בעתיד?
האם אנו באמת יכולים להעריך נכונה אם מה שקורה כרגע הינו טוב או רע, מבלי שאנו יודעים איך מה שקורה כרגע ישפיע על החיים שלנו בעתיד?
אם איננו מצליחים להמנע מהשוואה, ננסה לעשות השוואה רחבה יותר, שמביאה בחשבון את הדברים שפורטו לעיל, לראות את המציאות כפי שהיא וללמוד מההשוואה אילו צעדים אנו יכולים לעשות עכשיו כדי להגיע למקום שאנו רוצים להיות בו. אם נלמד מההשוואה, נוכל להרגיש הכרת תודה על הלמידה ועל כך שאנו יכולים לעשות משהו כרגע כדי להיטיב את מצבנו.
כדי להבין לעומק את הנושא של השוואות ולהתגבר על הנטייה הטבעית לערוך השוואות, נסה/י לשאול את עצמך את השאלה הבאה, השאר/י  עם השאלה הפתוחה מבלי לנסות לתת לה מענה:
איך הייתי מרגיש/ה ואיך הייתי חווה את החיים שלי כרגע, אם לא הייתה לי כל אפשרות להשוות את מצבי היום למצבי בעבר או להשוות את מצבי למצבו של מישהו אחר?

"איש חכם הוא זה אשר אינו מתאבל על מה שאין לו, אלא שמח על מה שיש לו" – אפיקטטוס (חכם יווני)

* מעבר מקנאה ללמידה – בדומה לנושא של השוואות שמפורט לעיל, כאשר אנו מקנאים במישהו אחר על מה שיש לו ואין לנו, נקודת המבט שלנו מצומצמת עד מאוד. איננו רואים את התמונה השלמה.
איננו רואים את כל מה שיש ואין לי לעומת כל מה שיש ואין לאדם האחר. איננו רואים את כל מה שאני והאדם האחר עברנו בחיינו כדי להגיע לנקודת הזמן הזו ואת כל מה שנעבור בעתיד. איננו רואים את הויתורים, המאמץ והמחיר שהאדם השני שילם בכדי להגיע למה שיש לו היום. אם היינו רואים את התמונה השלמה האם עדיין היינו מקנאים באדם האחר? אם התשובה חיובית, במקום לקנא באחר ולהסגר בפני האחר עקב רגש הקנאה, ננסה להפתח לאדם האחר וללמוד ממנו, לשאול אותו מה הוא עשה כדי להגיע למקום הזה בחייו? היכן השקיע? על מה הוא ויתר? מה המחיר שהיה עליו לשלם? מה הוא יכול לייעץ לנו? וכד'. כך נעבור מקנאה ללמידה וכאשר אנו לומדים ורואים שיש משהו שניתן לעשות כרגע כדי להיטיב את מצבנו, אנו מרגישים הכרת תודה.

* להשתחרר מההתנגדות לרגע הזה – נזהה את הרגעים בהם אנו מתנגדים לרגע הזה. נזהה מחשבות שמתנגדות לרגע הזה: דיבור פנימי שעוסק בכך שמשהו/מישהו/החיים צריכים להיות אחרת מכפי שהם או להתנהג/להתנהל אחרת מאיך שהם מתנהגים/מתנהלים; מחשבות שיפוטיות, נוקשות ותובעניות לגבי איך הדברים צריכים להיות, מחשבות שאנו צודקים והאחר טועה וכד'.
נזהה התנגדות לרגע הזה שבאה לידי ביטוי ככיווץ בגוף: כיווץ בפנים, בבטן, בידיים, בלב וכד'.
כאשר נזהה התנגדות לרגע הזה בגוף, נעצור, נקח נשימה עמוקה, נרגיש את ההתנגדות בגוף וננשום לתוכה. נשאל את עצמנו: מאיזה רגש אני בורח/ת? מה אני מתנגד/ת להרגיש? ונאפשר לרגש הזה לעלות לפני השטח, נרגיש אותו, נכיל אותו, ננשום לתוכו וניתן לו לנוע בגוף בחופשיות ולבטא את עצמו [להרחבה קרא/י את המאמרים עולם הרגש, על מודעות, אישיות וחופש הבחירה ביניהם, לפגוש כאב וסבל]. כאשר נזהה התנגדות לרגע הזה ברמה המחשבתית, נשאל את עצמנו: האם אני באמת ובתמים יודע/ת איך הדברים צריכים להיות? מה נכון עבורי? מה נכון עבור האדם האחר? [להרחבה ראה/י העבודה של ביירון קייטי]. כאשר נכיר בכך שאיננו יודעים, נחוש ענווה ופתיחות לרגע הזה ואז גם תתעורר בנו הכרת תודה.
שאלה רחבה יותר כדי להמחיש את הנושא הזה הינה: האם אני באמת רוצה לחיות חיים שיתנהלו רק על פי האפשרויות שאני יכול/ה להעלות על דעתי? נסה/י להזכר בכל הפעמים שהחיים הפתיעו אותך, בכל הפעמים שהמציאות עלתה על כל דמיון. יתכן ותגלה/י  שההתפתחויות הכי מדהימות בחייך לא קרו בהתאם לתוכניות שלך.

"מה שאת/ה מתמקד/ת בו גדל וכאשר את/ה מתמקד/ת בטוב בחייך, את/ה יוצר/ת יותר ממנו.
הזדמנויות, מערכות יחסים, אפילו כסף, החלו לזרום אלי כאשר למדתי להיות אסירת תודה על כל מה שקרה בחיי – אופרה ווינפרי (מנחה ושחקנית אמריקאית)

* לזהות תאוות בצע ולהביא לריפוי של המקומות בתוכנו אשר גורמים לה – נזהה כאשר אנו פועלים מתוך תאוות בצע, כאשר שום דבר שניתן לנו או שאנו משיגים אינו מספיק לנו, אינו משביע אותנו.
נזהה, נפגוש ונרגיש את תחושת המחסור, את חוסר השקט או את הרעב הפנימי שנמצאים מתחת לתאוות הבצע הזו ונזהה את כל הדרכים שאנו נמנעים מלהרגיש אותם.
נזהה, נפגוש ונרגיש את הכאב שנמצא מתחת למקומות אלו. נעניק למקומות הללו בתוכנו את ההכרה בקיומם, את תשומת הלב המחבקת, האוהבת והחומלת שלנו ונסלח לעצמנו באמת על כך שלא ידענו איך להיות שם בשביל המקומות הללו בתוכנו ועל כך שהבריחה ממקומות אלו גרמה לנו לנהוג בצורה שאינה מיטיבה עמנו ועם הסובבים אותנו [להרחבה קרא/י את המאמרים עולם הרגש, על מודעות, אישיות וחופש הבחירה ביניהם, לפגוש כאב וסבל].

"ישנם זמנים בהם האור שלנו כבה והוא ניצת מחדש על ידי ניצוץ מאדם אחר. לכל אחד מאיתנו סיבה להרגיש הכרת תודה עמוקה כלפי אלו שהדליקו את הניצוץ שלנו"
– אלברט שוויצר (פילוסוף, תיאולוג ורופא גרמני)

* להכיר את תחושת הכרת התודה, להתמקד בה ולהרגיש אותה בגוף – רובנו מזהים את הרגשות שאנו מרגישים על פי המחשבות שאנו חושבים. נדע שאנו שמחים, אם נזהה שאנו חושבים מחשבות שמחות. נדע שאנו כועסים, אם נזהה שאנו חושבים מחשבות כועסות. נדע שאנו אסירי תודה על פי מחשבות הודיה.
להמחשת ההבדל בין תחושת הכרת תודה לבין חשיבה של הכרת תודה, דמיינ/י ילד שמקבל מתנה והכרת התודה שהוא מרגיש ניכרת בכל כולו: עיניו נוצצות, חיוך גדול על פניו, תחושת הכרת התודה בליבו כל כך גדולה שהוא חייב לבטא אותה דרך חיבוק והצהרות אהבה. לעומת זאת דמיינ/י ילד שמקבל מתנה, אינו מרגיש באותו רגע הכרת תודה והוריו אומרים לו להגיד תודה. הכרת התודה שיביע תהיה מילולית בלבד, מהראש, כי כך צריך לנהוג.
כדי להגביר את תחושת הכרת התודה בחיינו, עלינו קודם כל להכיר תחושה זו. תחושת הכרת תודה מתחילה מאזור הלב, ומתרחבת לאזור הפנים, הידיים והבטן.  זו תחושה שזורמת מבפנים כלפי חוץ ומביעה את עצמה דרך ניצוץ בעיניים, דרך חיוך, דרך מילות תודה, דרך חיבוק, דרך עשייה של משהו בעבור מי שהיטיב עמנו או בעבור מישהו אחר. זו תחושה שמרככת את אזור הבטן ואת המגננות שלנו ופותחת אותנו כלפי חוץ. תחושה זו מאוד קרובה לתחושת אהבה והן מעוררות ומזינות אחת את השניה. תחושה של אהבה תעיר בתוכנו גם תחושה של הכרת תודה ותחושה של הכרת תודה תעיר בתוכנו תחושה של אהבה.
כל פעם שנזהה שהיטיבו עמנו, שהשגנו משהו שרצינו, שנזהה מחשבות הודיה או תחושה של הכרת תודה, במקום להשאר ברמה המחשבתית או לברוח מהתחושה על ידי החשיבה עליה, נרצה להפנות את תשומת הלב לגוף, לזהות תחושה זו בגוף, להתמקד בה, להרגיש אותה ישירות בגוף, להשאר עם התחושה, להכיל אותה, לנשום לתוכה, לאפשר לה לגדול, לזרום, להתרחב ולהביע את עצמה.
בצורה זו אנו מאפשרים לרגש לבוא לידי ביטויו במלוא עוצמתו, מאפשרים לעצמנו לחוות את הרגש במלואו ולהביע את הרגש במלואו. בהתחלה ייתכן ותרגיש/י צורך לעצום עיניים בשביל שתוכל/י להתמקד בתחושה. עם הזמן, כבר לא יהיה צורך לעצום עיניים.

* להיות נוכח ברגע הזה – הכוונה בלהיות נוכח ברגע הזה, זה להניח למחשבות/לסיפורים/לפרשנויות המנטליות, להפנות את תשומת הלב אל הגוף, לחוות את הרגע הזה ישירות דרך הגוף והחושים ולחוות את המציאות כפי שהיא. לאפשר לעבר לעבור ולעתיד להשאר בגדר תעלומה ופשוט להיות כאן, פתוח/ה למה שקורה כרגע. להניח לציפיות שלנו לגבי איך הדברים צריכים להיות ולאפשר לחיים להיות כפי שהם כרגע, לתת לחיים להפתיע אותנו [להרחבה ראה/י מאמרים להתבונן באקסטטיות בסמפוניית החושים , שילוב מדיטציה ומודעות בחיים].
כשאנו נוכחים ברגע הזה, אנו מגלים את ההנאה מהרגעים הקטנים בחיים (תחושות הגוף, טעמים, ריחות, צלילים, מראות, ליטוף השמש, חיבוק, חיוך וכד'), את כל הדברים הפשוטים שמעוררים בנו פליאה והכרת תודה כמו היופי של הטבע, החוכמה של החיים שבאה לידי ביטוי בדברים הקטנים ביותר. אנו מגלים שתחושת הנוכחות ברגע הזה מלאה עד מאוד ולא חסר בה דבר.
אנו מרגישים בחוסר רק ברגע שעולה מחשבה על משהו שאנחנו חושבים שאנו צריכים או זכרון של משהו שהפסדנו ומחשבות אלו מסיטות אותנו מתחושת הנוכחות ברגע הזה.
כאשר אנו נוכחים ברגע גם קל לנו יותר לזהות ולהרגיש את תחושת הכרת התודה כאשר זו מתעוררת בתוכנו.

"הכרת תודה על הרגע הנוכחי ועל המלאות של החיים ברגע הזה הינה השפע האמיתי" – אקהרט טולה (מורה רוחני ומחבר הספר "כוחו של הרגע הזה")

* לזהות את המתנה שהרגע הזה מביא עימו – המלצה זו מאפשרת רמה אחרת של הכרת תודה, הכרת תודה כדרך חיים. לא רק הכרת תודה על הטוב שניתן לנו, אלא הכרת תודה על כל רגע וכל מה שקורה בחיים. זו גישה שבבסיסה ההבנה שאין מקריות בחיים והדברים קורים כפי שהם צריכים לקרות. כל דבר בחיים קורה בכדי לעזור לנו להתפתח ולגלות את עצמנו במובן הכי אמיתי שניתן.
כל רגע מביא איתו מתנה, לעיתים קל לנו לזהות ולקבל את המתנה ולעיתים המתנה נסתרת תחת עטיפה של קושי וכאב. זו גישה שבבסיסה ההבנה שהדבר היחיד בחיים שיש לנו עליו שליטה מלאה זו התגובה שלנו לחיים [להרחבה קרא/י את המאמרים לפגוש כאב וסבל , על מודעות, אישיות וחופש הבחירה ביניהם, עולם הרגש].
זו גישה של סקרנות, פתיחות אל החיים ואמון בחיים. שחרור של כל התנגדות, ידיעה או ציפיה, והפתחות פנימית לרגע הזה בכל הרבדים [גוף, נפש, תודעה] שמטרתה לזהות, לראות, להרגיש ולחוות מה המתנה שהרגע הזה מביא עימו? מה ניתן ללמוד מהרגע הזה? מה הסיטואציה הזו/האדם מולי באים ללמד אותי? איך החוויה הזו מקרבת אותי לעצמי ולמימוש הפוטנציאל שבי?
כאשר אנו לא מנסים לענות על שאלות אלו דרך חשיבה עליהן, אלא שאלות אלו מושרשות בנו כשאלות פתוחות לחיים, אנו נפתחים לגלות ולקבל את המתנה של כל רגע.

"לחשכה מגיעה הכרת תודה. זה רגע של הללויה כאשר אנו לומדים להבין שלא כל הצמיחה נעשית באור" – ג'ואן צ'יטיסטר (נזירה, סופרת ומרצה)

* לזהות את המתנה שאני יכול לתת ברגע הזה – המלצה זו מאפשרת רמה אחרת של הכרת תודה, כבר לא הכרת תודה על הטוב שניתן לנו, כבר לא הכרת תודה על כל רגע והמתנה שהוא מביא עימו, אלא הכרת תודה על כך שכל רגע פותח בפנינו הזדמנות להעניק משהו מתוכנו, מתוך השפע שאנחנו חווים בעולמנו הפנימי והחיצוני. בבסיס גישה זו לחיים, ההבנה שהמתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים לקבל, זו האפשרות לתת. דרך הנתינה אנו מרגישים שיש לנו שפע שממנו אנו יכולים לתת, אנו מרגישים שאנו מועילים, שאנו נוגעים בחייו של מישהו אחר, שיש לנו ולחיינו משמעות.
כאשר שאלות כגון מה אני יכול להעניק מתוך עצמי כרגע? למי אני יכול/ה להעניק? מה האדם האחר צריך באמת? מה יעזור לאדם האחר להתפתח, להתקרב לעצמו ולממש את הפוטנציאל שלו (בשבילו ולא בשבילי)?  מושרשות בנו כשאלות פתוחות לחיים, אנו מאפשרים לכל רגע לגלות לנו את המתנה שאנו יכולים להעניק, למי להעניק אותה, מה הדרך הטובה ביותר להעניק אותה או איך לעטוף אותה כדי שהיא תתקבל בברכה.

"פעמים רבות ביום אני מזהה עד כמה חיי בנויים על העבודה של הזולת ועד כמה עלי להתאמץ בכדי להחזיר את מה שקיבלתי"
– אלברט אינשטיין (פיזיקאי, ממציא תורת היחסות וחתן פרס נובל לפיזיקה).

* פתיחות לקבל ונכונות להראות ולהביע הכרת תודה – כיוון שהמתנה הכי גדולה שאנו יכולים לקבל הינה ההזדמנות לתת למישהו אחר, לעיתים קרובות אחת המתנות היפות ביותר שאנו יכולים להעניק, זו הנכונות והפתיחות שלנו לקבל בדיוק את מה שנותנים לנו (ולא את מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים, מבקשים או דורשים) ולהביע מכל הלב את הכרת התודה שלנו, כך שהאחר ירגיש שהוא נתן לנו, עזר לנו, נגע בנו, עשה משהו משמעותי בשבילנו ולכן יש לו ולחייו משמעות.

"להראות ולהביע הכרת תודה זה אחד הדברים הכי פשוטים והכי אפקטיביים שבני האדם יכולים לעשות אחד עבור השני" – רנדי פאוש (פרופסור אמריקאי למדעי המחשב)

"להרגיש הכרת תודה ולא להביע אותה, זה כמו לעטוף מתנה ולא לתת אותה" – וויליאם ארתור וורד (סופר אמריקאי)

* להפתח לקבל את הכרת התודה ממישהו אחר אך להמנע מצפייה להכרת תודה זו – כאשר מישהו אחר מביע את הכרת התודה על דבר מה שעשינו, במקום להשאר ברמה המנטלית ולבטל את הכרת התודה במשפטים כמו "אין צורך להודות לי" או "על לא דבר", נרצה להפתח להכרת תודה זו, להרגיש אותה בתוכנו ולהרגיש את התחושה שעולה בתוכנו בעקבותיה, כפי שלמדנו לזהות ולהפתח להכרת התודה שאנו מרגישים (ראה/י פירוט לעיל). למעשה נגלה, שעקב ההפתחות להכרת תודה של מישהו אחר, מתעוררת בנו הכרת תודה גדולה יותר. נוצרת הדדיות של הכרת תודה אשר מפרה ומגדילה את הכרת התודה של שני הצדדים. עם זאת, נרצה להמנע מציפייה להכרת תודה מאדם אחר, אלא להתמקד בהכרת התודה שאנו חשים עקב ההזדמנות שניתנה לנו לתת.

"למרות כל הזמן שעבר, השמש לעולם לא אומרת לאדמה: את חייבת לי. ראו מה קורה עם אהבה שכזו, היא מאירה את כל השמיים" – חפיז (משורר איראני)

אתהכלים המוזכרים במאמר זה, ניתן ללמוד בקורס מדיטציה ומודעות, מפגשים אישיים לריפוי, העצמה וצמיחה ובסדנה דרכו של הלב. השיעורים מתקיימים בחיפה. אם אינך מהאזור, ניתן לקיים מפגשים אישיים בשיחת וידאו. לפרטים והרשמה: 052-3470949 או יצירת קשר.